05.01.2017 ניתוח מאת ליאת שלזינגר
הימין המתנחלי נגד צה"ל. צילום: מגד גוזני
הימין המתנחלי נגד צה"ל. צילום: מגד גוזני    

פרשת אזריה: הימין המתנחלי נגד צה״ל

הימין הדתי שם לו למטרה להחליש את צה"ל. המלחמה שהוא מנהל בחודשים האחרונים היא לא על עתידו האישי של אזריה – אלא על אופיו של הצבא ומבנה הסמכות שלו

 

הנהגת הימין המתנחלי אוהבת להתהדר באהבתה לצה"ל. אבל זוהי אהבה התלויה בדבר שנוטה להיעלם ברגע שהצבא מפסיק לשרת את סדר היום המתנחלי. אז מתגלה חלק לא מבוטל מהנהגת הימין כיריבי צה״ל. המתקפה הכוללת של הנהגת הימין על צה"ל ומפקדיו מאז מתן גזר הדין במשפט אלאור אזריה היא שיאה של מערכה שהחלה כבר לפני כמה חודשים וכללה סימון אישי של מפקדים והשתלחות בהם, הטלת דופי במניעים של חיילים והפעלת לחצים אדירים על המטה הכללי. הנהגת הליכוד, וכנגזרת מכך הנהגת המדינה, שבויה בידי הגורמים הקיצוניים שהיא עצמה טיפחה במשך שנים, גם עכשיו כשזה בא על חשבון הצבא. בהיעדר מבוגר אחראי במערכת הפוליטית, ונוכח הסתה גוברת והולכת ברשתות החברתיות, המראות שנגלו אתמול היו קשים: מקריאות המוניות לסירוב פקודה ועד איחולי מוות לרמטכ"ל. 

 

המקרה של אלאור אזריה ממחיש את המורכבות הגדולה עמה נאלצים להתמודד חיילי צה״ל המשרתים בקרב אוכלוסיית המתנחלים. עדותו של אזריה בבית המשפט והראיות שהצטברו בתיק הדגימו עד כמה מטושטשת ומבולבלת שרשרת הפיקוד בקרב הכוחות בהתנחלויות וכי הקירבה בין מתנחלים לחיילים היא נטל על צה״ל וחייליו. השתלשלות האירועים שתועדה מראשיתו של האירוע ועד סופו, ונחשפה לאחרונה בתחקיר ״עובדה״, מגלה כיצד שרשרת הפיקוד הצבאית הוחלפה בזו המתנחלית. בתיעוד התקרית אפשר לראות בבירור כיצד מתנחלים מחלקים פקודות לחיילים, משבשים ראיות בזירה, מתקרבים למחבל כדי לצלם את פצעיו מקרוב, מבצעים הערכות מצב, ואף מבלבלים את החיילים כשהם מדווחים – על דעת עצמם – שהמחבל נשא על גופו חומר נפץ, עובדה שלא הייתה ולא נבראה. ״כשאני הגעתי אליו שמעתי מישהו אומר 'הוא עדיין זז'... אני לא יודע מי אמר את זה, היו שם מלא אנשים... אני חושב שאחד האזרחים צעק 'תיזהרו יש עליו אולי מטען״, אמר אזריה בעדותו בבית המשפט. הנוכחות הפיזית המתמדת, ההתערבות הבוטה בשרשרת הפיקוד, הפצת מידע כוזב – כבר שנים שהמעורבות של תושבי חברון בפעילות צה"ל בעיר מחלישה את צה"ל ומסכנת את החיילים.

 

מאז התפוצצות הפרשה, דוברים שונים מימין ומשמאל טענו כי אזריה הוא קורבן של הכיבוש, של האפלייה נגד מזרחים, הש״ג בשער. אבל אזריה הוא קודם כל קורבן של הימין המתנחלי. מי שהשפיעו לרעה על עתידו של אזריה הם אלה שניצלו את מצבו וביקשו – על גבו ועל חשבונו, תוך הפיכת משפטו לסנסציה ציבורית – לכבוש יעדים פוליטיים. הפגיעה המשמעותית ביותר באזריה הגיעה מכיוונם של אלה שהגיעו לבית המשפט כדי למסור עדות שקר ואז התפתלו בין גרסאות סותרות, ואף לא הסתירו את העובדה שנשלחו במשימה "לחסל את המח"ט" בבית המשפט.

 

אבל היומרה של מתנחלי חברון להשתלט על זירה מבצעית היא רק תסמין לבעיה עמוקה יותר: הימין המתנחלי שם לו למטרה להחליש את צה"ל. קו ישיר עובר בין דוכן הנאשמים בקריה בתל אביב להתבטאויותיו של הרב לוינשטיין נגד חיילים גאים – "סוטים" וזבלים" להגדרתו – והמלחמה של הציונות הדתית בפקודת השירות המשותף לנשים וגברים. המלחמה של הימין היא לא על עתידו האישי של אזריה וגם לא על הרכב הלוחמים בטנק – אלא על אופיו של צה״ל ומבנה הסמכות שלו: מי קובע את הוראות הפתיחה באש – המטכ"ל או פורום רבני תקומה? מי מחליט לאילו תכנים ייחשפו חיילי צה״ל - קצין חינוך ראשי או ראש המכינה בעלי?

 

הנהגת המתנחלים מבקשת לעצב מחדש את צה״ל כחלק מהתכנית שלה להשליט את חזונה הדתי-פוליטי על מדינת ישראל כולה. פרוגרמה פוליטית זו מציבה במרכזה את הדרישה לדחות את ערכי היסוד שעל בסיסם הוקמה מדינת ישראל, ולהחליפם בחזון משיחי וראקציונרי. זאת שמרנות מהפכנית. מאחר והציונות הדתית בגלגולה הנוכחי תופסת את המדינה כאמצעי למימושו של חזון דתי, הצבא, כמו כל מוסדות המדינה, אמור לשרת את מפעל ההתנחלויות. אם הוראות הפתיחה באש לא משרתות את האינטרסים של המתנחלים, על הצבא להרכין ראש ולציית. 

 

אלא שמאחורי הרהב והיוהרה של הנהגת המתנחלים מסתתרות תסכול אותנטי וחרדה מפני הבאות. בימין הדתי משתוקקים לשבת על כסא הנהג – אבל בניוטרל. ללחוץ חזק על הדוושה – אבל תמיד להישאר במקום. היות שלימין הדתי אין באמת פתרונות לבעיות האסטרטגיות של מדינת ישראל, הנהגתם מבינה היטב שאם תתחיל לנהוג באמת, תאונה קטלנית היא רק עניין של זמן. שהרי מה מונע מהימין לממש את האג'נדה שלו? בג"צ? בצלם? בוז'י?  מה מונע, למשל, מהקבינט המדיני-בטחוני לשנות את הוראות הפתיחה באש בהתאם לתקדים אזריה? מי מונע מהם לשלוח ללשכת האבטלה את השופטים, החוקרים והתובעים שעומדים בין עם ישראל לבין הניצחון שבנט מבטיח לעוקביו בפייסבוק? התשובה היא שבימין רוצים גם להחזיק במוקדי הכוח וגם ליילל על היעדר משילות, להחזיק בכל מושכות השלטון ולהבטיח שיום אחד הם ישלטו באמת. ללכת עם ולהרגיש בלי.

 

הטרגדיה האמיתית היא שמציאות כזו – של ממשלה מגוחכת וכושלת שחושפת שיניים, אבל אף פעם לא נושכת – מתאפשרת אך ורק בשל העובדה שהמגרש הפוליטי ריק מאופוזיציה אפקטיבית. אילו הייתה כזו בנמצא, היא הייתה יכולה לחשוף בקלות רבה את הבלוף.

פורסם במקור ב"הארץ". לקריאת המאמר באתר העיתון לחצו כאן.

 
שתף מאמר זה