תואר הנשק

מאז פרסום הידיעה על כך שצה"ל תקף שיירה נושאת אמל"ח מסוריה לחיזבאללה, התמלאו כלי התקשורת בדיווחים שלפיהם הזהירה ישראל בעבר את שכנותיה מצפון כי לא תאפשר לחיזבאללה להתחמש בנשק "שובר שוויון"¹. הבוקר אף הגדיל לעשות שר הביטחון, אהוד ברק, והודה כי ישראל עומדת מאחורי התקיפה כשהצהיר: "זו הוכחה שאנו מתכוונים למה שאנו אומרים".

הרשימה הלא ממצה של כלי נשק "שוברי שוויון" כאלה,כוללת על-פי כלי תקשורת זרים: טילים נגד מטוסים, טילי קרקע-קרקע (טק"ק), טילי חוף-ים (טח"י) רוסיים ומעל הכל, מצבורי הנשק הכימי והביולוגי שברשות סוריה. מרבית הדיווחים בתקשורת הזרה טוענים כי השיירה שהותקפה הכילה את הסוג הראשון של כלי הנשק מרשימה זו - טילי קרקע-אוויר רוסיים מתקדמים מסוג ²SA-17.

אם אכן הייתה זו המערכת שהתכוונה סוריה להעביר לידי חיזבאללה ואם ההעברה הייתה יוצאת לפועל, הרי שישראל, שעושה היום במרחב האווירי הלבנוני כבשלה, הייתה חייבת לשקול מחדש את האופן שבו היא פועלת בזירה הלבנונית. במישור האופרטיבי, מערכת כזו - שבין יכולותיה גם האפשרות לפגוע במטרות מנמיכות עוּף - הייתה הופכת כל כניסה אווירית ללבנון, בימי שגרה כמו גם בעתות חירום, לעניין שמחייב מחשבה שנייה. במישור האסטרטגי, חיזבאללה מחפש ללא הרף איך לפגוע בישראל בלי להיגרר לעימות חזיתי. אם היה מקבל את הנשק מסוריה, הייתה נוספת לסל הכלים שלו גם היכולת לפגוע בכלי טיס בלתי מאוישים של הצבא הישראלי. מול פגיעה כזו היה על ישראל להחליט אם היא משלימה עם מגבלות הפעילות החדשות בזירה או לחילופין מעדיפה עימות חזיתי.

באותה מידה שהדברים נכונים לגבי ה-SA-17 הרוסי, הם נכונים לגבי כל אחת מהמערכות שנמנו לעיל ואחרות. כל אחת מהן תיצור אילוצים על הפעלת כוח בלחימה ותחריף דילמות ביחס לכל פעולה. עם זאת, האמת צריכה להיאמר, גם אם אינה עולה בקנה אחד עם השיר הדרמטי שמשמיעה המקהלה התקשורתית בישראל - אף אחת מהמערכות האלה אינה "שוברות שוויון".
למה? פשוט כי אין שוויון. אי-אפשר לשבור שוויון שאינו קיים לכתחילה. מדינת ישראל ניצבת הרחק לפני המדינות הסובבות אותה בכל פרמטר מרכזי המשפיע על ביטחונה הלאומי.

בהיבט הכלכלי: על פי ה-CIA World Fact Book, התוצר לנפש במונחי כוח קנייה בישראל הוא $32,200 - יותר מפי שניים מבלבנון ($15,900) ובערך פי שישה מבסוריה ($5,100), וזאת עוד לפני שיא מלחמת האזרחים המשתוללת במדינה. התקציב השנתי של חיזבאללה, נתון רלוונטי יותר מאשר תקציב המדינה של לבנון, נאמד בכמה מאות מיליוני דולרים שמגיעים ברובם מכספי סיוע איראניים.³ בהיבט החברתי: למרות המחלוקות הפוליטיות, החברה היהודית בישראל מצטיינת בלכידות רבה, ובאופן כללי ישראל נהנית מיציבות משטרית. מנגד, חיזבאללה מתמודד עם ביקורת חריפה בזירה הפנימית ונאלץ לכלכל את צעדיו במשנה זהירות. על יציבותה של סוריה אין צורך להרחיב את הדיבור. בהיבט המדיני: ישראל נהנית משותפות בינלאומית הדוקה עם המדינות העשירות והחזקות בעולם – ובראשן ארצות הברית - המעניקות לה סיוע צבאי, משתפות איתה פעולה בנושאים מדיניים ובטחוניים ומקיימות עמה קשרי מסחר. חיזבאללה לא נהנה משום קשרי חוץ של ממש פרט לאלה שהוא מקיים עם איראן וסוריה. לסוריה יש קשרים הדוקים עם רוסיה ועם איראן, אבל היקף הסיוע שהיא מקבלת אינו בר-השוואה לסיוע הישראלי. כמו כן, היחסים של סוריה עם תורכיה נהרסו לחלוטין מאז שהחלה מלחמת האזרחים לפני כשנתיים.

לבסוף, בהיבט הצבאי: מפרסומים גלויים בלבד (וניתן לשער מה לא מגיע לדפי העיתון), ישראל מפתחת בעצמה או רוכשת מידי בעלות בריתה מערכות נשק אוויריות - ימיות ויבשתיות, להגנה ולהתקפה - מהמתקדמות בעולם, מחזיקה ביכולות מודיעין מעצמתיות, ומסוגלת, כנראה, לפלוש קרקעית לשטחה של כל אחת מהמדינות המקיפות אותה. לסוריה יש תעשייה צבאית שמסוגלת לייצר טילים וגם נשק בלתי קונוונציונלי. אלא שהצבא שלה מיושן ברובו, למעט בתחומים נקודתיים - כמו אותן מערכות שבהעברתן מדובר - ותפיסת ההפעלה שלו מתמקדת בשיבוש פעולות צה"ל ולא במאמץ עצמאי רחב היקף נוסח 1973 לכיבוש שטחים באמצעות תמרון.⁴ הדבר נכון ביתר שאת לגבי חיזבאללה, שניצחונו בכל עימות עם ישראל נמדד אך ורק ביכולתו לשבש את החיים בעורף, בעודו מנסה לפגוע ככל יכולתו בכוחות צה"ל שפועלים בתוך שטח לבנון. מעבר ליכולות אלה, שני השחקנים מצפון נהנים מתמיכה איראנית מסיבית. אין כל כוונה לזלזל ביכולתן של סוריה וחיזבאללה למרר את חייהם של אזרחי ישראל לתקופות קצרות. יחד עם זאת, לאיש, ובפרט לאסד או נצראללה, אין ספק שישראל מסוגלת להציב עליהם איום צבאי של ממש. כל מה שהם יכולים לעשות, בתגובה, זה להתאמץ לשבש את מאמצי צה"ל. היכולת שלהם לנקוט מהלך הכרעה פיזי מוגבלת ביותר.⁵

כל האמור אינו בא לטעון שתקיפת טילי הנ"מ על-ידי ישראל איננה מוצדקת. העברה של נשק שסוריה התחייבה שלא תעביר לידי צד שלישי היא בלתי-לגיטימית בפני עצמה. גם אין באמור כדי לטעון שהסיכונים הכרוכים בפעולה הופכים אותה למעשה נמהר ומיותר. במידה רבה – ההפך הוא הנכון. כפי שנותח לעיל, לישראל יש סיבות טובות לרצות למנוע את כניסת ה-SA-17 לזירה הלבנונית, ובנסיבות הנוכחיות, הסבירות לכך שסוריה או חיזבאללה יגיבו ישירות נגד ישראל נמוכה מאוד. במיוחד כשבאותה נשימה יודו במהלך שאסור להן לבצע. עם זאת, שימוש במושג "שובר שוויון" לתיאור המצב הוא שימוש במושג שגוי ומזיק.

הטעות שבמושג תוארה בהרחבה; הנזק שבו מצדיק דיון קצר. מי שמתאר מערכת נ"מ שמגבילה את כושר הפעולה הישראלי במידה כזו או אחרת כשוברת שוויון, פוגע בישראל בשלוש צורות. קודם כל, הוא מעורר פאניקה ציבורית במקום שבו אין מקום לכזו. שנית, קבלת החלטות דורשת הערכת מצב התואמת את המציאות. מי שפועל מול אויב שחלש ממנו בהרבה, מתוך מחשבה כי אויב זה שקול לו בכוחו, נידון לקבל החלטות לא נכונות. שחקנים חזקים המבינים שהם כאלה יכולים להרשות לעצמם לפעול בצורה ששחקנים התופסים את עצמכם כחלשים אינם יכולים. שלישית, אם ההצדקה שלנו למניעת יכולות מסוימות מאויבינו לא מנוסחת במונחי אינטרסים ריאליים אלא ככורח להתגונן מפני איום המתואר באופן מוגזם, אנו מונעים מעצמנו יכולת פעולה עתידית במקרים שלא נוכל להגדיר כ"שוברי שוויון". בצורה זו אנחנו מציגים את עצמנו באור מגוחך בפני מי שמודעים לעוצמתנו האמיתית.

אם כך, איך צריך לקרוא למערכות כמו אלה שהוזכרו כאן? להבנתי, נכון להגדיר אותן כ"מצמצמות יתרון" או כ"משנות תנאי פעולה". בכל אופן, חשוב להיזהר משימוש-יתר בזבזני במילים כאלה. צריך לשמור אותן להתמודדות עם שחקנים שבאמת קרובים לשוויון אסטרטגי עם ישראל.