מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה

ניתוח ופרשנות
12.02.2016 ניתוח מאת איילה פנייבסקי
זאב חבר (מימין) ודני דיין בפרידה מאלוף פיקוד מרכז. 2012. צילום: מועצת יש"ע
זאב חבר (מימין) ודני דיין בפרידה מאלוף פיקוד מרכז. 2012. צילום: מועצת יש"ע    

פשע מאורגן: זאב חבר, הנהגת המתנחלים והתרבות העבריינית בשטחים

כך צמחה בחסות ממשלת הימין תופעה: סקטור שבטוח שמגיע לו יותר, שהחוק לא מעניין אותו וששאר אזרחי ישראל נאלצים לממן אותו

בשנים האחרונות התפתחה בשטחים רמיסת חוק שיטתית, שקשורה קשר ישיר לעובדה שהימין המתנחלי תופס את עצמו כסקטור מועדף שאינו כפוף לחוק. הממשלה, שחושפת בכך את סדרי העדיפויות המעוותים שלה, מעודדת את תחושת העליונות הזו, וגם מתגמלת את העבריינות שבצידה – הן על-ידי התבטאויות וביקורי תמיכה מצד שרי הממשלה, הן על-ידי הזרמת תקציבי עתק להתנחלויות ולמאחזים מכיסם של אזרחי ישראל והן על-ידי הימנעות כמעט מוחלטת מאכיפת החוק מעבר לגבולות הקו הירוק.

תחקיר "המקור" ששודר בשבוע שעבר חשף כי חברת "אמנה" הייתה מעורבת בעסקאות שכללו מסמכים מפוברקים, זיופים ומעשי מרמה בקניית אדמות של פלסטינים במטרה ליישב בהן מתנחלים. ישנן דוגמאות רבות נוספות לתרבות העבריינית השולטת בקרב גורמים שונים בהתנחלויות – חלקן מובאות בהמשך. הצצה זו אל נבכי אפיק פעולה אחד של ראשי המתנחלים מגלם בתוכו את הסיפור כולו: המגזר המתנחלי חולש על עמדות כוח רבות אך יודע שהציבור בישראל, אפילו בימי ממשלת הימין, לא יסכין לסדר העדיפויות ולסטנדרטים המפלים שהוא חותר אליהם. על כן מנהיגי הימין המתנחלי מוצאים את עצמם פועלים בחשאי ובניגוד לחוק, בתקווה שלא נעלה עליהם.

למרות הממצאים החמורים בתחקיר "המקור", הסיפור לא עיצב את סדר היום ולא נוצל בשיטתיו על-ידי מחנה השמאל על-מנת לחשוף את דרכי הרמייה העברייניות של הימין המתנחלי. הצעות אפשריות לפעולה מופיעות בסוף המסמך.

 

מנגנון עקיפת החוק: כך מתנהל הימין המתנחלי

  1. הקמת מאחזים בלתי-חוקיים. פוליטיקאים בכירים בימין מגוננים כבר שנים על הפרת החוק הסדרתית במאחזים הבלתי-חוקיים. ב-20 השנים האחרונות, כל התיישבות חדשה בשטחים נעשית בניגוד לחוק; כיום קיימים בשטח, על-פי ההערכות, כמעט 100 מאחזים לא חוקיים כאלה. המאחזים נבנים בניגוד לחוק, גובים מישראל מחיר במישור הלאומי, הבינלאומי והכלכלי, אך נהנים משירותי המדינה אשר את חוקיה הם מפרים על בסיס יומיומי. כפי שנחשף בתחקיר מולד, אזרחי ישראל מממנים מכיסם את המאחזים הבלתי-חוקיים במאות מיליוני שקלים, על-ידי מימון תשתיות, מים, חשמל, סלילת כבישים, הקמת מבנים ומקוואות, רכישת רכבים ממוגנים, השקעה גבוהה במיוחד בכל תושב ובכל תלמיד במאחזים ושלל שירותים נוספים – כל זאת בניגוד מוחלט לעמדת משרד המשפטים מ-2004, שקבעה בעניין כי פעילות בלתי חוקית לא יכולה להיות ממומנת על-ידי רשויות המדינה. היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, הורה להימנע מכל מימון או סיוע לפעילות בלתי-חוקית. מאז נרמסות הנחיותיו בעקביות.
  2. הפעלת מוסדות חינוך ממלכתיים במאחזים הבלתי-חוקיים. מוסדות חינוך ודת מוקמים במאחזים הבלתי-חוקיים באופן שיטתי במטרה למשוך למקום כמה שיותר מתיישבים ולהקשות על פינויים. ישיבות, בתי-מדרש, אולפנות, מכינות קדם-צבאיות, גני ילדים ועוד נפתחו במאחזים קיצוניים כמו אש קודש, עדי עד, עמונה, מצפה יצהר ומבואות יריחו. מבדיקת מולד עולה כי מוסדות חינוך אלה, שנבנו באופן לא חוקי במאחזים, לא רק שאינם מפורקים או מפונים אלא אף נתמכים על-ידי משרד החינוך והרווחה – שוב, מקופת המדינה. גני הילדים במאחזים, למשל, ממומנים באופן מלא מכספי ציבור.
  3. עידוד תופעת "תג מחיר". באותם מאחזים בלתי-חוקיים המתוקצבים על-ידי משרדי הממשלה צומחות, מתגוררות ופועלות כנופיות המפגעים האלימים של "תג מחיר", אשר תוקפות את חיילי צה"ל ואת התושבים הפלסטינים. כיצד הגיב הימין לאלימות ולעבריינות שצמחו בקרבו? כפי שמצא תחקיר שישים ואחת, עמותות ימין המסובסדות מכספי ציבור הן שהגו את פעולות "תג מחיר", ופוליטיקאים בימין אף תמכו במבצעיהן. בנוסף, על אף שהמאחזים הבלתי-חוקיים הפכו כר גידול לפעילי "תג מחיר", היישובים הללו נהנים מחסותם המלאה והפומבית של מנהיגי הימין, שעולים אליהם לרגל בכל הזדמנות ומספקים גב פוליטי לתושביהם, גם כאשר הם מסתבכים בהפרות חוק חמורות או נחשדים בפעילות טרור יהודי.
  1. חלוקת "מענקי הקפאה" להתנחלויות. מ-2009 ועד 2014 פינקה ממשלת ישראל את ההתנחלויות בשטחים במענקי עתק שנתיים, כפיצוי על כך שבמשך 10 חודשים נעצרה הבנייה בשטחים. הממשלה הזרימה לשטחים מענקים על סך כ-150 מיליון שקלים בהעברות תקציביות, כך שלא מפורטת מטרת המענקים או הקריטריונים לקבלתה. מענקי ההקפאה האלה הועברו למועצות המקומיות בשטחים שנים רבות לאחר שהקפאת הבנייה הקצרה בשטחים הסתיימה, אך על-פי תחקיר מולד המצב חמור אף יותר: רוב כספי המענקים לא שימשו כלל לפיצוי התושבים על ההפסדים הכלכליים שנגרמו להם לכאורה בעקבות ההקפאה. כ-80 אחוז מכספי המענקים שהציבור בישראל מימן הועברו מהמועצות המקומיות לידי מועצת יש"ע, ושימשו להפקת קמפיינים פוליטיים של הנהגת הימין המתנחלי – בניגוד לחוק.
  1. שחיתות בחטיבה להתיישבות. כפי שנחשף בתחקיר מולד, בשנים האחרונות החטיבה להתיישבות שימשה את הימין המתנחלי כצינור חשאי להזרמת כספי ציבור להתנחלויות ולמאחזים, לעמותות שמפעילים מקורבים לבית היהודי ולחשודים בשחיתות. הכספים הועברו באמצעות העברות תקציביות אשר לא חל עליהן כל פיקוח, כך שאפילו חברי הכנסת אשר אישרו את ההעברות לא ידעו לאן זורם הכסף שמיועד לסייע ליישובי הפריפריה או על-פי אלו קריטריונים הוא מחולק. אפילו אחרי מבצע "צוק איתן", העבירה החטיבה רק 10 אחוז מתקציבה ליישובי הדרום – ולא פחות מ-65 אחוז להתנחלויות. הן היועץ המשפטי לממשלה והן מבקר המדינה מתחו ביקורת חריפה על ההתנהלות המושחתת של החטיבה להתיישבות, אך הצעת חוק של בצלאל סמוטריץ' קיבעה בפועל את המצב הקיים, בו הכספים שמועברים לחטיבה מופנים ללא פיקוח לכל גוף שתבחר.
  1. זיופים ברכישת קרקעות בשטחים. בשבוע שעבר, כאמור, שודר תחקיר עמוס פרטים וגילויים בתוכנית "המקור". בהמשך לסדרת חשיפות קודמות, שהוכיחו שוב ושוב כי עסקאות הרכישה של קרקעות פלסטיניות על-ידי מתנחלים מושגות באמצעות רמיית רשויות האכיפה וחתירה תחת שלטון החוק, חשף תחקירו של רביב דרוקר כי 14 מתוך 15 עסקאות רכישת קרקעות עבור מאחזים בלתי-חוקיים נמצאו מזויפות. הגילויים, שהתבססו על ממצאי חקירת המשטרה בנושא, סיפקו הצצה נדירה להתנהלות המאפיונרית של הנהגת יש"ע ועירבו פוליטיקאים מכהנים, מאכערים מפלגתיים ולא מעט דמויות ציבוריות מוכרות. במוקד פרשת הזיופים עומד זאב (זמביש) חבר, ראש תנועת "אמנה", שכבר שנים רומס באין מפריע את החוק הישראלי מעבר לקו הירוק.
  1. הימנעות תשלום דמי חכירה. דוח מבקר המדינה חשף בעבר כי המדינה נמנעת מלגבות על-פי חוק דמי חכירה על סך מאות מיליוני שקלים מההתנחלויות. התירוץ: אין די כוח אדם על-מנת לגבות את מאות המיליונים שנגזלים מקופת המדינה. במילים אחרות, מתנחלים מפרים את החוק ואינם משלמים דמי חכירה – הממשלה, בתגובה, מרימה ידיים. בגבולות הקו הירוק, כמובן, לא יעלה על הדעת מצב דומה. כפי שציין מבקר המדינה בדוח: "משמעות הממצאים היא מציאות קשה ומתמשכת ביהודה ושומרון בתחום אכיפת החוק, של 'איש הישר בעיניו יעשה'. מדובר בכשל רב-מערכתי, שעל השרים הנוגעים בדבר לתת עליו את הדעת בהקדם".

 

כיצד אמור השמאל להילחם בפשע המאורגן שמטפח הימין בהתנחלויות?

על-מנת להילחם בתמונת מצב חמורה זו ובמנהיגים שגורמים לה ומאפשרים אותה, לא די בסטטוסים מתרעמים בפייסבוק. על מנהיגי מחנה השמאל-מרכז מוטלת המשימה הקריטית לנהל קרב ציבורי תודעתי, פרלמנטרי ופוליטי יומיומי, על-מנת לחשוף את הציבור לאופן שבו הממשלה מאפשרת למגזר אחד להשתלט על משאבי המדינה ולנתב את מדיניותה, בניגוד מוחלט לאינטרסים של כלל אזרחי ישראל.

  • ניצול ההזדמנויות העולות על סדר היום. הפרסומים התכופים הקשורים לשחיתות ולעבריינות בהתנחלויות מספקים לשמאל הזדמנויות מצויינות להביך את יריביו הפוליטיים, לחדד את תפיסת עולמו ולהביא את סדר היום הפוליטי שלו לקדמת הבמה. התחקיר האחרון לגבי זיוף רכישת הקרקעות בשטחים הגיע בתזמון קריטי, בהתחשב במכה התדמיתית הקשה שספג השמאל בחודשים האחרונים: תחקיר "עובדה", פרשת "שוברים שתיקה", קמפיין השתולים, חוק העמותות ועוד. לאחר שידור התחקיר ב"עובדה" על עזרא נאווי נדרשו שוב ושוב אנשי ציבור משמאל להתנצל על דברים שעשה פעיל שמאל רדיקלי שאינו קשור אליהם בשום צורה. הימין השכיל לנצל מקרה שולי על-מנת להפוך את כל המחנה הפוליטי היריב לבלתי-לגיטימי. בניגוד לתחקיר הנקודתי של "עובדה", המסמך הטלוויזיוני של דרוקר חשף התנהלות מערכתית, עקבית וארוכת-שנים של הפרת חוק חמורה בלב הממסד המתנחלי. למרות זאת, נותר התחקיר החשוב כמעט ללא הד ציבורי.
  • מסגור הסיפור הפוליטי. העבריינות של הימין המתנחלי היא חלק ממאבק על כוח, משאבים ומדיניות, ומחייבת בתגובה קרב פוליטי. התמודדות מוצלחת עמה תורכב מהבהרה לציבור שהתרבות העבריינית בשטחים היא חלק מסדר העדיפויות המעוות של ממשלת הימין, ומיציאה לסדרת קרבות פוליטיים: דיונים בוועדות בכנסת, חקיקה למען סדר עדיפויות אחר, דרישה לחקור את זאב (זמביש) חבר, חתירה להוציא את להב"ה מחוץ לחוק, מאבק נגד מפת סדר העדיפויות הלאומית, עצירת תקצוב המאחזים הבלתי-חוקיים והמוסדות והעמותות אשר מעודדים את תופעת "תג מחיר", עצירת המענקים התמוהים והמושחתים הניתנים למתנחלים לאחר פינוי מאחזים בלתי-חוקיים ועוד. לרשות מנהיגי השמאל עומדים שלל כלים לפעול באמצעותם נגד מדינת המערב הפרוע בשטחים.
  • מקסום האפקטיביות באמצעות תגובה ציבורית מאורגנת, מתואמת ורבת-שלבים. הדבר מחייב תיאום בין הארגונים והמפלגות לגבי גיבוש מסרים וחלוקת עבודה, על-מנת לאפשר עבודה אינטנסיבית מול כלי התקשורת באמצעות דף מסרים קליט ואחיד המשותף לנציגי השמאל בכנסת ובארגונים.
  • שימוש בשלל הכלים הפרלמנטריים העומדים לרשות הח"כים. למשל: הצעות חוק, הצבעות אי-אמון, נאומים פומביים, מסיבות עיתונאים, תלונות מנהליות, פניות למבקר המדינה או ליועץ המשפטי לממשלה, הגשת תלונות במשטרה ועוד. בעקבות תחקיר "המקור", לדוגמא, היה ניתן להשתמש בכלים אלו על-מנת להבליט את הקשר בין גורמים מרכזיים בממשלה לבין עברייני התחקיר וחברת "אמנה", זרוע הבנייה של מועצת יש"ע.
  • יצירת קמפיין ציבורי אשר מנגיש לציבור את הנתונים שחשוב להכיר, ומסביר את הרלוונטיות שלהם לחיי היומיום במדינת ישראל. אפשר לציין לטובה את צעירי מפלגת העבודה, למשל, שעשו את המעשה המתבקש ופנו ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לחקור את פרשת "אמנה" בעקבות תחקיר "המקור", וכן את ח"כ זהבה גלאון שקראה ליועץ לבחון כיצד לא נחקרו הגורמים המרכזיים בפרשה עד כה על אף העדויות הרבות נגדם. צעדים מסוג זה מאפשרים מצד אחד להפעיל לחץ ממשי על הגופים המדוברים, מצד שני להשאיר את הדיון על סדר היום הציבורי, ומצד שלישי להבהיר לציבור שמדובר בגוף עברייני שעל רשויות החוק מוטלת החובה לחקור.

עזרא נאווי לא הפך סתם כך לשם מוּכר כל־כך: הרבה מאוד אנשים, ארגונים, עיתונאי ופוליטיקאים עבדו מסביב לשעון בשביל שהוא – דווקא הוא – יהפוך לפנים המכוערות של מחנה השמאל כולו. תהליכים כאלה לא קורים מאליהם; הם מצריכים עבודה מאומצת.

למתקפה מאורגנת כזו יש תועלת גדולה לא רק ביחס לבלתי-משוכנעים בציבור הישראלי, אלא בראש ובראשונה ביחס למאות אלפי האזרחים שמזהים את עצמם כאנשי שמאל, וכבר שנים נאלצים להתבייש בזהותם הפוליטית המוּכה ובנבחרי הציבור החלשים שלהם. על-מנת לחזור לשלטון, הזהות הפוליטית השמאלית תהיה חייבת לעבור ניסוח מחדש שישתית אותה על אומץ, לוחמנות, אחריות לאומית ועבודה בלתי-פוסקת לטובת רוב הציבור הישראלי שמבקש, אחרי הכל, לחיות חיים נורמליים.

הקרב הפוליטי בישראל רחוק מלהיות אבוד, ולמעשה, ההתנהלות המאפיונרית של הימין בשטחים רק חושפת את חולשתו. אילו הימין יכול היה להוציא את כוונותיו אל הפועל בגלוי – לא היה צורך לבנות את כל אותם מנגנונים חשאיים סבוכים ועברייניים. אלא שסדר העדיפויות של הימין המתנחלי איננו זה של אזרחי ישראל. כל סקר עומק מראה בבירור שרוב גדול בציבור מזדהה עם הרעיונות הכלכליים והמדיניים שבבסיס השקפת העולם השמאלית. כשהתמיכה הפוטנציאלית הזו פוגשת נבחרי ציבור שנרדמו בשמירה – אין לה שום סיכוי להתממש. הגיע הזמן להתעורר.