מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה

ניתוח ופרשנות
12.12.2017 פרשנות מאת ליאת שלזינגר
צילום: עידו לביא
צילום: עידו לביא    

החגיגה הריקה של הימין

למה מתרגשים כל כך בימין מהמהלך הדקלרטיבי של הנשיא טראמפ? כי כשאין הישגים אמיתיים לשווק, נאחזים בסמלים

כידוע, עד היום נמנעו מדינות העולם מהכרה בבירת ירושלים כבירת ישראל מתוך הבנה שסוגיית ירושלים תיפתר במסגרת הסדר מדיני. לא ברור עדיין מה תניב הצהרתו של טראמפ והאם היא תוביל לגל אלימות או לא, אבל מה שברור הוא שמצבה המדיני של ישראל לא צפוי להשתפר אחרי הנאום, האיומים האסטרטגיים עימם מתמודדת ישראל לא ישתנו, תאגידים בינלאומיים לא עתידים להעתיק לשם את עסקיהם כדי לפתח את העיר, מדינות העולם לא צפויות להעתיק את השגרירויות שלהן לירושלים ואף הנשיא עצמו נמנע מלהתחייב מתי בפועל תעביר ארצות הברית את השגרירות שלה לבירה. קשה להאמין שהעבודות במסילת הרכבת החדשה מתל אביב לירושלים יכפילו את מהירותן בעקבות ההצהרה של טראמפ. מיותר לציין שיש גם משהו אירוני למדי בעובדה שארה"ב מכירה בירושלים כבירת ישראל ובאותה נשימה מפרסמת אזהרת מסע לירושלים, כך שהצעד המיידי שהיא גורמת לו היא נזק לבעלי העסקים בירושלים.

אז על מה כל המסיבה? למה מתרגשים כל כך בימין מהמהלך הדקלרטיבי של הנשיא טראמפ? כי כשאין הישגים אמיתיים לשווק, נאחזים בסמלים. הנה תזכורת קטנה לעומק המשבר שנמצא בו הימין: הממשלה הימנית ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל חתמה בשנים האחרונות על הסכמי סחר שמחרימים את ההתנחלויות, לא סיפחה עד כה גרגר מאדמת יהודה ושומרון ומכלה את ימיה במושב הרביעי של הכנסת בהעברת חוקים פרסונליים שנועדו להציל חברי כנסת וראשי ממשלה מושחתים מפרסום ממצאי החקירות שלהם בלהב 433. חזון מדיני? יוק. לממשלת הימין אין דבר להציע היום לאזרחיה פרט לרדיפת הדוברים והקצינים שמשרתים היום במשטרת ישראל. כשאתם קוראים את הציטוטים הנרגשים של דוברי הימין היום, תשאלו את עצמכם למה עם היבחרה של איילת שקד למשרד המשפטים לא ביטלו באופן מיידי את הסכמי אוסלו? למה ליברמן לא חיסל את הנייה וכבש את רצועת עזה? למה מירי רגב לא עצרה בגופה את פינוי עמונה? למה סגנית שר החוץ חוטובלי אף פעם לא מימשה את פנטזיית נעוריה והניפה את דגל ישראל על הר הבית? מי עוצר בעדם? בג"ץ? האופוזיציה? מני נפתלי? התשובה היא שהימין פגש את הדבר השולי הזה הקרוי מציאות ולמרות שיש בידיו את כל הכוח, הוא נכשל כישלון חרוץ בהצבת תכנית אמיתית לקידום החזון שלו.

זאת לא ירושלים שמרטיטה את לבבות דוברי הימין אלא המחשבה שאולי הנאום של טראמפ יסייע להם למכור לציבור את האשליה של אי-היתכנותו של פתרון שתי המדינות (הממשל אגב הבהיר כי גבולות הריבונות של ישראל בירושלים ייקבעו במשא ומתן). בימין כמובן יודעים שהאשליה שהם מבקשים לקדם רחוקה מהמציאות ושגם היום, בשיא כוחם, הימין לא מצליח לשכנע את הציבור בנחיצותו של סיפוח השטחים ולא מצליח להציג בדל מתווה קונקרטי לכינון מדינה אחת עם הפלסטינים. הם יודעים היטב שרוב הציבור לא איתם ושהצבא, השב"כ והמוסד תומכים בהיפרדות מהפלסטינים משום שההתנחלויות הן נטל בטחוני על ישראל. הימין הישראלי הקדיש שנים ארוכות כדי לבנות את מעמדו וגם היום, כשכל הכוח בידו, אין לו שום תכנית ואין הישגים אמיתיים לשווק. וכשאין תכנית ואין הישגים, כל מה שנשאר זה סרטוני פייסבוק מתלהמים של מירי רגב, סימבוליזם ריק והצהרות ריקות מתוכן.

אם ירושלים הייתה חשובה באמת לפוליטיקאים בימין, היינו רואים אותם עובדים קשה כדי שלא תהפוך להיות אחת הערים העניות והמוזנחות בישראל (רק בחמש השנים האחרונות ירושלים התדרדרה מהאשכול הרביעי לשלישי בדירוג הכלכלי-חברתי של הרשויות המקומיות), היינו שומעים אותם מבוקר עד ערב פועלים להזרמת תקציבים לפיתוח העיר על כל חלקיה ועובדים ללא לאות למניעת הנטישה ההמונית של תושביה הצעירים. ובעיקר, היינו רואים אותם נלחמים בשיניים בגורמים הפירומנים וחסרי האחריות שנהנים לצרכיהם הפוליטיים מהצתת הסכסוך הדתי בעיר – במיוחד סביב הר הבית – ובכך מונעים סבבים של אלימות שגובים מחיר כבד ולעתים קורבנות בנפש בקרב תושבי הבירה. אבל מה שווים הביטחון האישי ורווחת תושבי ירושלים לעומת עוד כותרת בערוץ 20 ותחמושת לפריימריז ההולכים וקרבים.