מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה

ניתוח ופרשנות
24.02.2013 פרשנות מאת אילן ברוך
חגיגות הניצחון של "יש עתיד", ינואר 2013. צילום: The Israel Project
חגיגות הניצחון של "יש עתיד", ינואר 2013. צילום: The Israel Project    

התגוששות הגושים

אילן ברוך מציע שלא השוויון בנטל ביסוד הברית הפוליטית של בנט ולפיד אלא רצונם להשפיע על קבלת החלטות מדינית - מכיוונים מנוגדים

לכאורה, זה מה שקרה במערכת הבחירות: יחימוביץ' ספגה אי-אמון חלקי עם חמישה עשר מנדטים. היתה אכזבה. לפיד הפתיע וזכה בתשעה עשר. היא ניסתה לשכנע אותו להקים גוש שמאל חוסם. אולי קיוותה שהכבדה על המו''מ הקואליציוני בין לפיד לנתניהו תאפשר לה לנהל מאבק מאסף לאלטרנטיבה שלטונית עם הערבים והחרדים. לפיד יצא לשער ביתו ושלל גוש חוסם ''עם הזועביז''. הוא נגד שיתוף פעולה עם הערבים. הוא גם נגד החרדים. ויחימוביץ'? גוש חוסם אולי, אבל שיתוף פעולה עם הערבים? עד כאן. לפיד משך ליחימוביץ' את גוש דן מתחת לרגליה. היא לקחה את נסיכי המחאה, שפיר ושמולי, לשורותיה, הוא לקח את המחאה עצמה לשורותיו. האנרגיות שהשתחררו בקיץ 2011 בגוש דן, נעלמו לכאורה בקיץ 2012 ושבו בחורף 2013, ב''יש עתיד'' (ובמרצ).

וגם זה קרה: בנט משך את גוש עציון מתחת לרגלי הליכוד. מעמד הביניים המבוסס ביהודה ושומרון, אוכלוסיה הנהנית זה דור שלישי מזכויות יתר נרחבות, חבר לנסיך גוש הימין מרעננה, הייטקיסט ומיליונר בזכות עצמו. לצידו איילת שקד, נסיכה מובהקת מגוש דן, מוכתרת גוש עציון.

את ההתפתחויות הללו ניתן לפרש בדרך אחרת השוזרת אותן לכדי סיפור אחד ולא שלושה סיפורים נפרדים. מה מחבר בין שני הגושים? נזכיר כאן שקצת לפני שוך ''עמוד ענן'', הצליח החמאס להפתיע. גוש דן וגוש עציון נכנסו לטווח רקטות ה-75-M מתוצרת עזה. שני הגושים הללו הפכו ''עוטף עזה''. אם הלחימה תתחדש, שוב יישוגרו רקטות מגוש קטיף לירושלים ולת''א, גוש דן וגוש עציון יוכנסו מחדש ל''עוטף עזה" וגוש-קטיף.

כאן נעוצה הפתעת הבחירות: בהנתן שנתניהו מרכיב את הממשלה הבאה, גוש דן וגוש עציון חותרים לעמדת השפעה על מדיניות החוץ והבטחון שלה. חלוקת התיקים חשובה, אך משנית לעצם הישיבה בקבינט המדיני-בטחוני. השותפות במעגל קבלת ההחלטות האסטרטגיות תקבע את עתידם של שני הגושים. בעוד בנט מייצג מנהיגות המבקשת נקודת משען להשלמת כיבושה של ארץ ישראל, גם במחיר החרפת הסכסוך עם הפלסטינים, לפיד מייצג גוש המבקש לצנן אוריינטציה מדינית-בטחונית המסתכנת בבידוד ודה-לגיטימציה בינלאומית של ישראל. זאת, מתוך תחושת שליחות המקננת בקרב בכירי ''יש עתיד'', הסבורים שבידם לבלום את ביבי לבל ידרדר את ישראל בחתירתו להשלים את מימוש חזון ''ארץ ישראל השלימה''. לכן ילחצו לתהליך מדיני שתמציתו חלוקת הארץ.

לפיכך, דמיון האינטרסים הכלכלי-חברתי בין בנט ללפיד מטעה. אין אלה שתי מפלגות מעמד ביניים המוצאות בצד השני שותפות לחזון. אין חשיבות לשאלות ''איפה הכסף'', ''היכן השוויון בנטל''. המניע העמוק להתגייסות הפוליטית משני צידי המתרס הוא החרדה מפני השתלטות הגוש הנגדי על סדר היום המדיני-בטחוני. כאן טמון המניע של כה רבים לתמוך בבנט ובלפיד, ושלהם עצמם לחתור לחברות בממשלתו של נתניהו. למעשה הם מתמקדים בקבינט המדיני-בטחוני. הם רוצים לוודא משקל-נגד במעגל הפנימי, המכריע בשאלות הניווט האסטרטגי של המדינה. זאת, תוך הצבעת אי-אמון בליכוד, שזרק בפריימריס את שומרי הסף כמרידור ואיתן הליברלים ובעבודה, שהתכחשה להתחייבויותיה המדיניות ההיסטוריות.

''יש עתיד'' מבקשת עתיד בטוח לגוש דן, במחיר פשרה טריטוריאלית בגוש עציון. ''הבית היהודי'' מבקשת לבצר את התנחלותו של העם היהודי בארץ-ישראל, לספח את מזרח ירושלים ואיזור-C, כולל גוש עציון ולעזאזל עם חזון הבטחון והשלום בגוש דן. על כך היו הבחירות הפעם.