הפונדמנטליזם המשיחי של המכינה בעלי

סרטו של ישראל רוזנר על המכינה הקדם-צבאית בעלי, ששודר השבוע בתוכנית "המקור" בערוץ 10, חשף מציאות ברורה: התבטאויותיהם החשוכות של ראשי המכינה שמתפרסמות פעם אחר פעם אינן מקריות או יוצאות דופן. מאחוריהן עומדת תפיסת עולם מגובשת, מקיפה וחסרת פשרות. כפי שעולה מהסרט, לתפיסה זו שותפים כל ראשי המכינה: אין הבדל של ממש בין רבנים כמו יוסף קלנר ("לא לשמור תורה ומצוות זו בוגדנות לאומית, דין בוגדים זה כדור בראש") ויגאל לוינשטיין ("ההומואים הם סוטים") לבין ראש המכינה ומייסדה, הרב אלי סדן, שמצטייר פעמים רבות כגורם מתון ואחראי. המצב הבלתי נסבל שבמסגרתו נערים לקראת שירות צבאי נחשפים לאינדוקטרינציה פוליטית-דתית באין מפריע ובמימון של 10 מיליון שקלים מדי שנה מכספי הציבור רק נמשך, למרות המחאות הגוברות.

הראיונות הארוכים עם סדן מגלים שמאחורי הרטוריקה המפוייסת, גם הוא מחזיק באותן דעות קיצוניות ובאותה גישה אורתודוכסית, דתית-לאומנית ובלתי מתפשרת – בין היתר, סלידתו מכל ביטוי של תרבות שאינה "צנועה" מספיק. עבורו, גם ספריו של עמוס עוז מוקצים ואפילו "רשימת שינדלר" הוא סרט בלתי נסבל שגרם לו להפסיק לצפות בסרטים. במקביל לשידור הסרט, פירסם השבוע עו"ד יאיר נהוראי, החוקר את פעילות המכינה, סרטון ובו רב אחר מהמכינה, אליעזר קשתיאל, מכנה בשיעור במכינה את הספרות החילונית "זבל שצריך לשרוף".

תפיסת העולם של רבני עלי, בעקבות מייסד הזרם החרד"לי בציונות הדתית, הרב צבי טאו, כוללת מצד אחד בוז לתרבות המערבית, התנגדות נחרצת לכל צורה של חילוניות, מלחמת חורמה בערכים ליברליים וכל דבר שאינו מתיישב עם "ערכי המשפחה" כפי שהם תופסים אותם; ומצד שני לאומנות יהודית קיצונית ואמונה בעליונותו של העם היהודי, קידוש המדינה והצבא, ארץ ישראל השלמה כולל שטחי מדינות ערב וניסיון בלתי פוסק להשפיע על השלטון בישראל, כאשר המטרה הסופית והמוצהרת היא החזרתם בתשובה של הישראלים כולם. מצד אחד אין זו החרדיות המסתגרת, המסתפקת בניהול חיי קהילה; ומצד שני דרכם רחוקה שנות אור מכל צורה של מתינות ופשרה בין הדת לחיים החילוניים. דרכם של רבני עלי אינה אלא פונדמנטליזם משיחי שאינו יודע שובע, המבקש לסחוף אחריו את מדינת ישראל כולה.

רבני עלי סימנו את התרבות המערבית וה"פוסט-מודרנה" ככוחות משוקצים שיש להיאבק בהם, ואף מעבירים תכנים נרחבים בנושא. למרבה המבוכה, אין כל קשר בין התמונה העוינת שמציירים רבנים כמו לוינשטיין לבין המציאות. הערכים הפוסט-מודרניים, כביכול, שהם בבחינת סדין אדום עבור רבני המכינה, הם למעשה ערכים ליברליים מצויים שרוב הציבור הישראלי דוגל בהם, ובינם לבין פוסט-מודרניזם אין דבר וחצי דבר. העובדה שמוסד חינוכי בישראל מלמד נושאים אלה בצורה כה שגויה, חובבנית ולעומתית, די בה כדי לעורר אי-נוחות.

בתגובה לבקשה לשלול מימון ממשלתי מהמכינה, אומרים סדן ואחרים כי ההתבטאויות שפורסמו הוצאו מהקשרן, וכי מדובר בדעות פרטיות שאינן מייצגות את המכינה. אלא שלאמיתו של דבר לא מדובר כאן בדעותיהם האישיות של רבנים פלוניים (אם כי, כפי שצוין, ההבדלים בין הרבנים בעניין זה זניחים), אלא בחומר הנלמד במכינה ובתפיסת העולם שעליה הוא מבוסס. יש לזכור שבכל סרטון שבו נראים רבני המכינה מפיצים את תורתם הרעילה, מולם יושבים עשרות חניכים צעירים לקראת שירות צבאי ומקבלים את דברי הבלע שלהם כתורה מסיני. עדויות של חניכים בסרט, ולפיהן הפסיקו לצפות בסרטים ולעסוק באמנות בעקבות הלימודים בעלי, והפנמתה של חניכה את מסרי הרבנים כי נשים נחותות רוחנית מגברים, מראות כי דברי הרבנים אינם נופלים על אוזניים ערלות.

סדן מספק שתי טענות נוספות בתגובה למתקפה הציבורית: גם אם גישתה של המכינה שנויה במחלוקת, שיעור השתלבותם של בוגריה ביחידות קרביות, בפיקוד ובקצונה מדבר בעד עצמו ולמעשה פוטר אותם מפיקוח; כמו כן, נטען, רוב בוגרי המכינה לאורך השנים אינם מחזיקים בדעות קיצוניות, כך שלרבנים אין השפעה כה חריפה ואין צורך להתרגש מדבריהם. שתי טענות אלה אינן רלוונטיות: שיעור גיוס גבוה אינו מתיר לרבני המכינה לשטוף את מוחם של אלפי נערים. גם סוגיית ההשפעה של החינוך במכינה על הבוגרים אינה ממין העניין – בדומה, מורים בחינוך הממלכתי אינם רשאים להפיץ תעמולה פוליטית בכיתות גם אם דעותיהם של תלמידיהם לא יושפעו מכך. אך כשהדברים מתרחשים הרחק מעבר לקו הירוק, הכל מותר – על אפם ועל חמתם של משלמי המיסים.

ובכל זאת, ניתן גם לשאוב אופטימיות מסרטו של רוזנר: סדן ולוינשטיין מודים בצער כי הציבור הישראלי הולך ומתרחק מעמדותיהם. הסרט משקף, כך נדמה, שבר עמוק בין רבני המכינה לזרם המרכזי בישראליות, שעליו הם כל כך רוצים להשפיע. השתלחויותיהם הזועמות בחילונים ובחילוניות פוערות תהום בינם לבין יתר החברה הישראלית.

לא אנחנו חידדנו את עמדותינו, הם טוענים, אלא הציבור הוא שנעשה יותר ליברלי ואימץ את ערכי ה"פוסט-מודרנה", כפי שלוינשטיין מכנה אותם. על רקע טענות "העגלה הריקה" על היעדר הערכים בחברה החילונית, דווקא רבני עלי הם אלה שיוצקים תוכן ערכי פוזיטיבי לציבור החילוני, בדמותם של כל הדברים שהם נלחמים בהם: החיבור לתרבות המערב, שוויון בין אזרחים, בין גברים לנשים ובין בעלי נטיות מיניות שונות והחופש של כל אלה לבחור כיצד לנהל את חייהם – כל אלה, לפי רבני עלי, הם מאפיינים מובהקים של הציבור החילוני. כעת, על החילונים, שנואי נפשם של הרבנים מעלי, לאמץ בגאווה ערכים אלה ולא להסכים שכספיהם יוסיפו לממן את אלה שסימנו אותם כאויבים.

לצפייה בסרט "המקור" על המכינה בעלי: https://bit.ly/2t6BFgr