היוזמה הערבית – החמצה אסטרטגית והזדמנות היסטורית
להורדת המסמך המלא
מאז שבאה לאוויר העולם במרץ 2002 לא זכתה היוזמה הערבית למקום הראוי לה באסטרטגיה המדינית של ישראל ושל הקהילה הבינלאומית. ההצעה, שביטאה תפנית מהותית בעמדה של מדינות ערב והזדמנות היסטורית עבור מדינת ישראל, נעלמה מעיני רוב הישראלים גם בשל העיתוי הבעייתי של פרסומה וגם בגלל פרשנות מסולפת שהוענקה לה בזירה הפוליטית בישראל. ההתעלמות מהיוזמה הערבית במשך למעלה מעשור הסבה וממשיכה להסב לישראל נזק אסטרטגי רב.
העיסקה שמציעה היוזמה לישראל ברורה: נסיגה ישראלית לקווי 67', פתרון מוסכם לבעיית הפליטים והקמת מדינה פלסטינית בתמורה ל"יחסים טבעיים" והכרה בלגיטימיות של ישראל להתקיים בשלום במרחב; כל זאת בהנחה שישראל לא תפעל רק בחזית אחת אלא במסגרת שלום כולל. על אף שהיא אינה חפה מבעיות, החלופות להיענות ישראלית ליוזמה הערבית - חוסר פעילות, מו"מ בילטרלי מול הרשות הפלסטינית או צעדים חד-צדדיים - סובלות כמעט מכל הבעיות שעולות מהיוזמה, אבל אינן נהנות כמעט מאף אחד מיתרונותיה. זהו היבט נוסף שהופך את היוזמה הערבית לפתרון האטרקטיבי ביותר שעומד היום בפני ישראל.
מטרת מחקר "מולד" שלפניכם היא להציב את יוזמת השלום הערבית על סדר היום הציבורי כמוצא מהמשבר המדיני העמוק שבו שרויה ישראל. מלבד הפתרון שהיא מציעה לאחת מבעיות היסוד של המציאות הישראלית, הכיבוש, ולהידרדרות במעמד הבינלאומי של ישראל, מציגה היוזמה פוטנציאל לשיפור המצב הביטחוני ולחיזוק משמעותי של הכלכלה. מעבר לכל אלה, היא ממלאת אחר אחת המטרות ההיסטוריות של הציונות מראשיתה - השגת לגיטימיות איזורית לקיומה של מדינת ישראל מצד עמי האזור, ובהם הפלסטינים.
עוד מטפל המחקר באתגר המרכזי שהובלט בשיח הישראלי ביחס ליוזמה - דרישותיה בנושא הפליטים. אלה הוצגו בידי מתנגדי היוזמה כדרישה ערבית לחזרת כל הפליטים לשטח ישראל. ניתוח "מולד" מראה כי זו פרשנות שגויה במקרה הטוב, או מעוּוותת-בכוונה במקרה הרע, של נוסח היוזמה שדורש מישראל להכיר בהיבטים עקרוניים של הבעיה, אבל משאיר פתח רחב לפשרה באשר לאופן הפתרון שלה.
המחקר גם מתייחס לשינויים שחלו במציאות מאז שהוצגה היוזמה - מלחמת האזרחים בסוריה, עלייתן של תנועת איסלאמיסטיות בחלק ממדינות ערב והפיצול בהנהגה הפלסטינית - ומראה כיצד התמורות הללו הופכות את היוזמה לפתרון מוצלח עוד יותר.
לבסוף, מציג המסמך מתווה כללי לתגובה ישראלית. מכיוון שהיוזמה היא הצהרתית, כזו צריכה להיות גם התגובה לה. הצהרה ישראלית חכמה תנקוט בגישה חיובית כלפי היוזמה, תוך שהיא מבהירה שלצד קבלתה העקרונית, קיים צורך במשא ומתן על הפרטים. עבור ישראל, זוהי הזדמנות חד-פעמית להבהיר לשכנותיה כיצד היא תופסת את יחסיה עם המרחב הסובב אותה.
הסיכוי שממשלת ישראל הנוכחית תירתם למאמצי מזכיר המדינה האמריקאי החדש, ג'ון קרי, ותיענה בחיוב ליוזמה אינו גדול. לאור מציאות זו, אופוזיציה אחראית וחפצת חיים חייבת להפוך את היוזמה לאבן הפינה של מדיניותה, גם כדי לממש אותה כממשלה עתידית וגם כדי להבהיר לציבור שהיא מחזיקה בתוכנית מדינית מנומקת ואחראית, המהווה חלופה למה שמציע לו הימין – קיפאון במקרה הטוב, סבב אלימות נוסף מול הפלסטינים במקרה הרע, והמשך ההתדרדרות במעמדה הבינלאומי של ישראל.
אחת הסיבות המרכזיות לחולשתו של השמאל הישראלי היא חוסר האמון הציבורי ביכולתו לספק מענה הולם לבעיות הביטחוניות והמדיניות של ישראל. הגיעה השעה להיחלץ מהקיבעון המחשבתי הפוסק כי משא ומתן בילטרלי ישיר הוא הדרך היחידה לפתרון, ולנצל את היתרונות של גישה אזורית ורב-צדדית. כל עוד ממשלת ישראל אינה עושה זאת, האופוזיציה חייבת לאזרחי ישראל ולעצמה להגיב בחיות להזדמנות ההיסטורית המונחת לפתחה.
