אודות הכותב
עומר צנעני
20.06.2018 מאת עומר צנעני
20.06.2018 מחקר

ניהול ההסדר במקום ניהול הסכסוך

בספרו החדש עומר צנעני מציג תפיסה צבאית-מדינית אלטרנטיבית, שבמרכזה החשיבות העליונה של הקמת מדינה פלסטינית עבור השמירה על ביטחון ישראל

להורדת המחקר המלא לחצו כאן

לאחר שנים ארוכות שבהן ממשלת נתניהו גוררת את ישראל למדיניות של "ניהול הסכסוך" וכניעה לסטטוס קוו, עומר צנעני, יועץ ביטחוני ושותף לסבבי ההידברות הקודמים מול הפלסטינים, מציג בספרו החדש, שיצא לאור בהוצאת מולד בשיתוף מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום, תפיסה ביטחונית חלופית: "ניהול ההסדר", ובליבה – גישה חדשה כלפי סוגיית המדינה הפלסטינית.

תפיסת הביטחון העכשווית, טוען צנעני, מתאפיינת בראייה קצרת-טווח, המחבלת באינטרסים של ישראל בטווח הארוך. הניסיונות לשמר את המצב הקיים רחוקים מלשחק לידינו: הם מעצימים את האיומים האסטרטגיים על ישראל, מדרדרים את ישראל לקראת מציאות של מדינה דו-לאומית ומחזקים את הגורמים הרדיקליים באזור.

מהלכים חלקיים כמו היפרדות, התנתקות או שלום כלכלי עם הפלסטינים, אשר הועלו לאורך השנים כחלופה למדיניות ניהול הסכסוך, הם פתרונות דמה בלבד, שיאפשרו להמשיך "לנהל את הסכסוך" וייצרו מצג שווא מסוכן כאילו אין חלופה אמיתית לסטטוס קוו.

למעשה, רק הקמת מדינה פלסטינית משגשגת תגן על האינטרסים הביטחוניים של ישראל לאורך זמן. המדינה הפלסטינית איננה בגדר רע הכרחי בדרך להשגת הסדר מדיני – אלא אינטרס מדיני-ביטחוני עליון של מדינת ישראל.

צנעני סוקר את המצב הקיים וחושף את השינוי המחשבתי שיהיה חייב להתחולל על מנת להבטיח את שלומה וביטחונה של ישראל בעתיד. הניתוח שלו מתמקד בנקודות הבאות:

  • הגיעה העת לזנוח את נבואות הזעם ביחס לאופי המדינה הפלסטינית העתידית, ולאמץ ראייה מדינית-ביטחונית קרה, מפוקחת וארוכת טווח, שתבטיח שמדינה כזו תשרת את האינטרס הישראלי. על מנת להגן על צרכי הביטחון של ישראל בעתיד, יש לפעול כבר כעת לייצר תמריצים שיעודדו את הפלסטינים לשמור על הסכם עתידי, לצד סנקציות שיניאו אותם מלהפר אותו. תפיסת הביטחון השלטת בישראל כיום מתעלמת מכל אלה: במקום לפתח ולשכלל מנגנון מיטבי, שיוכל להיכנס לפעולה ברגע שייווצרו התנאים להנעת הסכם מדיני – ההנהגה הישראלית מתבצרת בחשיבה זמנית ומוגבלת, ומתמקדת בהיערכות לסבב הבא של לחימה במקום בניסיונות לעצור אותו.
  • הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים, שייקח בחשבון את האינטרסים והמוטיבציות של שני הצדדים – כפי שנעשה בהסכמי השלום עם מצרים וירדן – עדיף עשרות מונים על פני השתרכות ישראלית אחר המצב הקיים. למעשה, אין לעתידה של ישראל תרחיש טוב מזה שבו שתי מדינות שכנות, ריבוניות ולגיטימיות משתפות פעולה במישור הביטחוני, כפי שנעשה כבר היום, ברמת המיקרו, בשטחי הרשות הפלסטינית בגדה.
  • הימין הישראלי משתמש בטיעוני ביטחון ככלי לקידום אידיאולוגיית ארץ ישראל השלמה, ופועל להכשיל מראש כל מהלך שעשוי ליישב את הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. הרטוריקה שמנהיגי הימין השרישו בשיח הציבורי חותרת תחת האינטרס הביטחוני של ישראל, ועל כן חשוב ודחוף לפרק אותה.
  • תפישת הביטחון הנוכחית מיושנת וזקוקה לריענון. היא מתבססת על ההנחה שהסכסוך עם הפלסטינים בלתי-פתיר, שהמציאות הגיאו-פוליטית סטטית ולא משתנה, ושהלחימה באזור תימשך לנצח. במצב כזה, המטרה היחידה היא לבסס הרתעה זמנית של הפלסטינים באמצעות הפעלת כוח; ההרתעה הופכת, בפועל, מאמצעי למטרה. אלא שעם השנים מתברר שמדיניות ההרתעה היא חרב פיפיות: היא מגבירה את המוטיבציה הפלסטינית להסלמת המצב ומעודדת התנגדות אלימה בקרב מי שאין לו מה להפסיד. במילים אחרות, לא די בהכרעה צבאית. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מצריך הכרעה פוליטית.
  • הדרישות של ישראל לגבי אופייה של המדינה הפלסטינית העתידית מכשילות אותה מראש. ישראל העמיסה עד היום דרישות דרקוניות, כמו פירוז מוחלט, נוכחות מתמשכת של צה"ל בבקעת הירדן, שימור הזכות הישראלית להיכנס לעומק השטח "בעת הצורך", והתנגדות לשילוב כוחות בינלאומיים באזור, שיסייעו בידי המדינה הפלסטינית לספק ביטחון לעצמה ולשכנותיה. מדינה פלסטינית מסורסת, שסיכוייה למשול ולתפקד קלושים מראש, תהפוך לישות כושלת שלא תוכל לממש את מחוייבויותיה הביטחוניות.
  • על ישראל לחתור להקמת מדינה פלסטינית מתפקדת, שתוכל לכבד את הגבולות המוסכמים ולשמור על השקט באזור. הרשות הפלסטינית – ישות טרום מדינתית עם ארגז כלים מוגבל – הפחיתה משמעותית את פעילות הטרור בשנים האחרונות. מדינה פלסטינית ריבונית ומתפקדת, בעלת "נכסים" שייחשבו כאטרקטיביים בעיני הפלסטינים, יעודדו את הפיכתה למדינה אחראית ושוחרת הסדר. לאחר קביעת גבולות מוסכמים, ישראל תוכל לראות בממשלה הפלסטינית אחראית לכל סכנה ביטחונית מן הצד הפלסטיני, ולפלסטינים, מצידם, יהיה אינטרס להימנע מתגובה צבאית של ישראל.
  • ביום שבו מדינה פלסטינית תתקיים לצד מדינה ישראלית, מאזן הכוחות הצבאי יטה לטובת צה"ל, לישראל תהיה לגיטימציה בינלאומית לפעול ולהגן על עצמה, והסכסוך יהפוך מעימות א-סימטרי בין צבא כובש ואוכלוסייה נכבשת – לעימות בין-מדינתי, בו ישראל חזקה לאין שיעור, וזוכה לתמיכה בעולם.
  • בניגוד לעידן הסטטוס קוו, בעידן המדינה הפלסטינית וההסדר המדיני יהיה לפלסטינים מה להפסיד, ולנו – מה להרוויח: יציבות ביטחונית, בריתות חשובות נגד איומים אזוריים (כמו איראן או סוריה), וגיבוי בינלאומי נרחב.

גם הסכמי השלום עם מצרים וירדן נתפסו כבלתי אפשריים לפני שנחתמו. אך משעה שישראל הביעה נכונות להבין את צרכי היריב, השכילה לעבור לשיח שקול ופרקטי הממוקד באינטרסים, והעבירה את הפוקוס מהטווח המיידי לטווח הרחוק – היא השיגה הסכמי שלום יציבים ורבי שנים, המלווים בשיתוף פעולה ביטחוני ומספקים מענה לצרכי הביטחון של שני הצדדים.

הספר יצא לאור במסגרת שיתוף פעולה בין מרכז מולד למרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום

להורדת המחקר המלא לחצו כאן

 
שתף מאמר זה
קבצים להורדה