האם איפא״ק הופך לסניף של הליכוד?
השבוע יתכנסו בוושינגטון הבירה אלפי יהודים-אמריקאים בכנס השנתי של הלובי הפרו-ישראלי איפא"ק. לפי ראשי הארגון, השנה עומד הכנס בסימן החזרה למדיניות הדו-מפלגתית, לאחר שבשנים האחרונות נסחף הארגון לכיוונה של המפלגה הרפובליקאית, תוך שהוא מאבד את מעמדו הוותיק במפלגה הדמוקרטית. נדידתו של הלובי ימינה הרחיבה עוד יותר את הפער בינו לבין הציבור היהודי בארה"ב, שגם במערכת הבחירות האחרונה העדיף להעניק יותר משני שלישים מקולותיו למועמדת הדמוקרטית.
איפא"ק אמנם מצהיר כי משימתו הרשמית היא לחזק את הברית בין ישראל וארה"ב על מנת לקדם את האינטרסים הביטחוניים של שתי המדינות, אולם במציאות שבה הקיטוב הפוליטי בארה"ב ובישראל נמצא בשיאו, קשה להבין כיצד ניתן להוציא משימה כזו לפועל מבלי לנהל קודם דיון מהותי על האינטרסים הללו.
בשנים האחרונות זוהה הארגון עם שתי עמדות עיקריות ביחס לגיאופוליטיקה המזרח תיכונית: תמיכה בסרבנות המדינית של ראש הממשלה בנימין נתניהו והתנגדות בוטה להסכם הגרעין עם איראן. באופן רשמי, איפא"ק אמנם מצהיר כי הוא תומך בפתרון שתי המדינות, אך כמו במקרה של נתניהו, פעולותיו של הארגון בשנים האחרונות מעלות ספק בנוגע לכנותה של התמיכה הזאת. ואכן, במחנה השמאל-מרכז הישראלי ובמחנה הפרוגרסיבי האמריקאי, איפא"ק נתפש כבר מזמן כיריב לפתרון שתי המדינות.
אם הארגון מעוניין להפוך את הרושם הזה, עליו לקבל את העובדה שתמיכה בפתרון שתי המדינות אינה עולה בקנה אחד עם תמיכה בעמדת ממשלת ישראל הנוכחית והעומד בראשה, שהפך את הסטטוס קוו מאסטרטגיה לאידאולוגיה עמוקה. על איפא"ק להכיר בעובדה שהימין הישראלי הולך ומאמץ את רעיון המדינה האחת, תוך שהוא מכחיש את השלכותיו על ביטחונה של מדינת ישראל, אופיה ומעמדה הבינלאומי. יעידו על כך החגיגות בימין הישראלי לנוכח הצהרתו של הנשיא טראמפ ״מדינה אחת, שתי מדינות – מה שבא לכם״.
בנושא האיראני, שיחק איפא"ק תפקיד פעיל בניסיונות הסיכול של הסכם הגרעין שנחתם ב-2015. כישלונו הצורב פגע קשות במעמדו וביוקרתו של הארגון, שמעורבותו העידה יותר מכל על כך שהלובי מוכן להמר על האינטרסים הביטחוניים החיוניים של ישראל. הסכם הגרעין שגובש אמנם לא היה אידיאלי אך הוא היה טוב לישראל, כך סברו גם בכירי הצמרת הביטחונית, ובעיקר – עדיף על פני כל אפשרות ריאלית אחרת.
אך השאלה כאן איננה רק אם הסכם הגרעין עצמו פגע או שיפר את הביטחון הלאומי של ישראל, אלא גם האם התערבותה הבוטה של ממשלת ישראל בפוליטיקה האמריקאית, בגיבוי וסיוע של הלובי, פגעה בקשר בין האומות, קשר שביצורו הוא כביכול מטרת קיומו של איפא"ק. הבעיה איננה שאיפא"ק ניסה לקדם אג'נדה שקברניטיו מאמינים בה - אלא שהוא ניסה לעשות זאת בשם האינטרס הלאומי של ישראל תוך כדי שהוא מחבל בו. לא פלא שרבים במחנה השמאל-מרכז הישראלי רואים באיפא"ק עד היום את הסניף האמריקאי של הליכוד ותו לא.
אנחנו חיים בעידן של קיטוב פוליטי הולך וגובר. בישראל ובארה"ב קיימים שני מחנות פוליטיים שמתקשים יותר ויותר למצוא נקודות הסכמה ומכנים משותפים ביניהם. באיפא"ק מתיימרים לחשוב שהם יכולים להתעלות מעל המחלוקות הללו ולקדם את האינטרס הלאומי של שתי המדינות. אך כדי לעשות זאת הארגון ייאלץ לבחור: או שהוא לא משחק תפקיד במחלוקות הפוליטיות, ואז אסור לו להתערב בנושאים השנויים במחלוקת (ולהתמקד, למשל, בשמירה על הסיוע הביטחוני לישראל) - או שיש לו עמדות בשאלות כמו הסכסוך או איראן, ואז עליו להפסיק לטעון שאינו מזוהה עם אחד המחנות. אחרת, יוכח כי טענותיהם של מקטרגיו, לפיהן הכסות הדו-מפלגתית (ביחס לפוליטיקה האמריקאית) או הא-מפלגתית (ביחס לפוליטיקה הישראלית) איננה אלא תרגיל ביחסי ציבור.
פורסם במקור בעיתון "הארץ", 26.3.2017
