במישור המדיני חשופה ירדן ללחצים בגין שיתוף הפעולה ההדוק שלה עם המערב בהיערכות לקריסה רבתי של משטר בשאר. כבר באוקטובר האחרון היא הובכה מפרסומים בעיתונות הזרה כי ארצות הברית מחזיקה בשטחה כ-150 אנשי תכנון צבאי, שנועדו לסייע לה בהתמודדות עם זרם הפליטים ועם סכנת זליגה של נשק כימי, ובהתכוננות לתרחיש של הקמת אזור חיץ בסוריה. לאחר כמה ימי שתיקה הכחישו דוברים רשמיים של הממשלה ושל הצבא את נוכחותם של כוחות אמריקאיים בירדן למעט לצרכי תרגילים משותפים. אולם אישורן של שגרירויות ארצות הברית, בריטניה וקנדה כי כוחותיהן משתפים פעולה עם ירדן בעניין הפליטים הסורים והתמודדות עם נשק כימי, הלהיטה את הסערה הציבורית בירדן סביב שיתוף הפעולה עם המערב נגד מדינה ערבית, הנחשב למוקצֶה מחמת מיאוס גם בעיני מבקריו הרבים של משטר אסד.
במישור הבטחוני מאמיר המחיר שירדן משלמת על התחזוקתה של הסלפיה הג'האדיה, תנועת האופוזיציה האסלאמית הקיצונית, בצפון הממלכה ובדרום סוריה. בקיץ האחרון תוגברו הכוחות הירדנים בגבול עם סוריה באופן חסר תקדים לצורך מניעת הסתננות של ג'האדיסטים לסוריה ופעילים נעצרו מפעם לפעם בעת שניסו לעבור את הגבול הירדני-סורי. ב-21 באוקטובר התפוצצה פרשה בטחונית ברעש גדול, עת הודיעו הרשויות על תפיסת חוליית טרור בת 13 פעילים בדרכה לסוריה, אשר על פי החשד תכננה פיגועים במרכזי קניות ושגרירויות מערביות בממלכה. למחרת נהרג חייל ירדני בהתקלות עם חוליה ג'האדיסטית בגבול עם סוריה, והשגרירות הסורית שלחה נציג מטעמה לניחום האבלים. יום למחרת הודיעו הרשויות על תפיסת חוליה בת שבעה "מרגלים" של משטר בשאר.
רצף האירועים הללו הוליד חשדות ושמועות כי ירדן מבקשת ל"נפח" את האיום הג'האדיסטי, הן כדי להצדיק מלחמת חורמה בסלפיה הג'האדיה בזירה הפנימית הן כדי לצמצם את החיכוך עם משטר בשאר ולהכין את הקרקע ל"התלכדות אינטרסים" עמו במאבק בטרור. החשדות התעצמו כאשר מנהיגי הסלפיה הג'האדיה בירדן הכחישו מכל וכל את האישומים נגד פעיליהם והזכירו כי הם מתנגדים לפגיעה במוסלמים חפים מפשע. גם מומחים למאבק בטרור ולתנועה הסלפית מצאו "חורים" בתיאור שסיפקו הרשויות על מעצר החוליה ותכניותיה. עם זאת הם הודו כי מבין 250 הפעילים הירדנים שיצאו לסוריה ישנם רבים מאלה שיצאו לעיראק בעשור הקודם, ולפיכך אין לשלול את האפשרות כי ממשיכי דרכו המיליטנטית של אבו מֻסְעַבּ א-זרקאוי, ממנהיגי אלקאעדה, מהווים כוח עולה בקרב הסלפיה הג'האדיה בירדן בכלל ובקרב פעיליה בסוריה בפרט.
בתחילת הסתיו התחברו כל האירועים הללו לרושם ברור בקרב פרשנים כי ירדן משנה את מדיניותה ביחס למשטר בשאר על רקע ציפיה להסדר פוליטי בסוריה. המאבק בהסתננות של הג'האדיסטים לסוריה; הסירוב לקבל שלושה עריקים מצבא סוריה מ"סיבות בטחוניות"; ומה שנתפס כהתנערות ירדנית מראש ממשלת סוריה שערק, ריאד חג'אב, שהתארח בעמאן אך נראה היה שאינו "מספק את הסחורה", כל אלה הצטרפו לרסיסי מידע על הצלחתו של המתווך החדש שמינה האו"ם למשבר בסוריה, אל-אח'דר אל-אבראהימי, לבסס דיאלוג רציני עם הממסד הצבאי הסורי מן העבר האחד ועם מוסקבה מן העבר השני. אל-אבראהימי הוא אביה של הנסיכה רים, רעייתו של הנסיך עלי (אחיו ואיש סודו של המלך עבדאללה), וייתכן כי ירדן זכתה למידע פנימי איכותי על התקדמות שליחותו של המתווך.
כך החלה ירדן בתנועה חזרה לנקודת "איזון" דמיונית בין משטר בשאר לבין המורדים. ה"נייטרליות" שהיא ביקשה לאמץ נבעה מתוך הערכה, שהייתה מתואמת עם ארצות הברית, כי ככל שמאבק הדמים בסוריה נמשך מתחזקים גורמי אל-קאעדה במדינה, ואלה עלולים ליצור בעתיד בעיה גדולה מאוד לאזור בכלל ולירדן בפרט. ירדן הייתה מתואמת בעניין זה גם עם רוסיה; בתחילת נובמבר הגיע לעמאן שר החוץ לברוב ונפגש עם המלך ועם שר החוץ, וכן עם חג'אב ועם מנהיגים אחרים של האופוזיציה הסורית, שמכולם שמע כי הם מסרבים לכל דיאלוג עם משטר אסד. במסיבת העיתונאים רמז לברוב כי רוסיה מבקשת לאזן בין אלה התובעים את הדחת אסד לבין אלה שמעייניהם נתונים להפסקת האלימות. רוסיה העדיפה מלכתחילה לעבוד עם האליטה הצבאית הסורית במטרה להגיע לפתרון מוסכם שיכלול העברה שקטה של השלטון. עם זאת, גם ברוסיה וגם בירדן היו מודעים לכך שמשטר אסד מצליח, באיטיות אך בהתמדה, לחלק בפועל את סוריה: עד הסתיו נמסרו ערים שלמות לשליטה כורדית; אזורים עלווים חומשו וסביבותיהם טוהרו מיושביהם; ואף נערכו נסיונות לחמש את האוכלוסיה הנוצרית. האתגר שעמד בפני ירדן ובעלות בריתה, אם כן, היה איחוד האופוזיציה הסורית באופן שישמור על שלמותה הטריטוריאלית של סוריה.
עם תחילת החורף נערכה ירדן לגרוע מכל מבחינתה: קריסה ושטף עצום של פליטים מסוריה לשטחה. אף שסוריה ממשיכה להאשים את ירדן בייצוא ג'יהאדיסטים לשטחה, בתחילת דצמבר האחרון נודע כי עשרות הפעילים הסלפים שיצאו מירדן לסוריה החלו לחזור בעקבות החמרת הקרבות באיזור דרעא שבדרום סוריה. בפגישות סגורות הדגיש המלך כי "90 אחוז" ממאמציה של ירדן בגבול מרוכזים במניעת הסתננות של ג'האדיסטים מסוריה ואליה. לאחר קרבות ארוכים בין צבא סוריה החופשי לצבא הסדיר של סוריה לאורך קו הגבול עם ירדן, הכריז בכיר בצבא סוריה החופשי כי צבאו שולט על רוב קו הגבול עם ירדן. עם זאת, משטר בשאר שלט עדיין במעברי הגבול הרשמיים עם ירדן בדרעא ובנַסִיבּ.
הקרבות בגבול זימנו חיכוכים לא רצויים בין הצבא הירדני לצבא בשאר. בדצמבר נפצע חייל ירדני מכדור תועה, במהלך נסיון של הצבא הסורי לסכל בריחת אזרחים לירדן, ומקור צבאי ירדני הצהיר כי מכאן ואילך תנקוט ירדן מדיניות של "עין תחת עין" על כל ירי מצד סוריה. בתגובה הזהירו מפלגות שמאל עבר-ירדניות כי ירדן תיגרר למלחמה עם סוריה. אולם עמדתו של המשטר, ובעיקר של הצבא הירדני, הייתה מרוסנת מלכתחילה: התערבות ירדנית צבאית בסוריה תתרחש, לשיטתם, רק בתרחיש של גירוש אוכלוסיה פלסטינית מסוריה לירדן. ראש ממשלת ירדן הצהיר אז בפירוש כי ירדן לא תאפשר כניסת פלסטינים ממחנה הפליטים אל-ירמוכּ לירדן "כדי לשמור על זכויותיהם בפלסטין", מה שגרר ביקורת חריפה מצד האחים המוסלמים. בתקשורת הבין-לאומית והישראלית דֻווח גם על סירוב ירדני עקבי להצעות ישראליות להשתלטות על מאגרי הנשק הכימי בסוריה. פרשנים מקומיים העריכו עוד כי ירדן תצטרף למערכה להשתלטות על מאגרי הנשק הכימי בסוריה רק בהינתן החלטה של מועצת הבטחון של האו"ם.
בפגישות סגורות עם פעילים פוליטיים ועם האופוזיציה העבר-ירדנית בדצמבר הציג המלך תמונת מצב שחורה של המתרחש בסוריה. לדבריו, מבחינה צבאית יכול משטר בשאר להחזיק מעמד עוד שנתיים, בשני תנאים: אי-התערבות צבאית חיצונית והמשך הסיוע הרוסי והאיראני בהיקף הנוכחי. לכן מרכזת האופוזיציה הסורית את מאמציה בפגיעה בפעילות הכלכלית ובשינוע סחורות, כדי לפגוע ביכולתו של המשטר לספק מצרכים בסיסיים לאזרחי המדינה. עם זאת, המלך היה סבור כי בהתחשב בכוח האדם הבלתי-מוגבל העומד לרשות האופוזיציה הסורית ממדינות האזור, ובמשאבים הכספיים הבלתי-מוגבלים ממדינות המפרץ, הפיכתה של סוריה למדינה כושלת בשליטת "חזית ההצלה" [גַ'בְּהַת א-נֻּסְרַה] הג'האדיסטית נראית בלתי נמנעת. החשש היה מהמעורבות הגדולה של פעילים פונדמנטליסטים ממוצא ירדני בשדרת הפעילים וההנהגה של חזית ההצלה. לפני כמה חודשים מינתה החזית את אבו אַנַס א-סַּחַאבַּה, ג'האדיסט ירדני בכיר מזרקאא הנשוי לבתו של אבו מֻסְעַבּ א-זַּרְקַאוִי, למנהיג החזית בסוריה במקומו של אבו איאד א-טובאסי, אף הוא ירדני מזרקאא, שנהרג בקרבות. א-סחאבה, שהיה כלוא בסוריה בין 2006—2009, הוסגר לירדן על ידי הסורים ב-2010, נכנס ויצא ממעצר, ולפני כשנה וחצי שב לסוריה והתקדם עד לדרגת סגנו של טובאסי.
המלך חשש כי סוריה תהפוך לאפגניסטאן חדשה וכי התוצאה תהיה קירוב עמדות אידיאולוגיות בין האחים המוסלמים לבין אל-קאעדה. זו תהיה סכנה עצומה לא ליציבות האזור בלבד אלא ליציבות אירופה על אוכלוסיתה האסלאמית, וירדן ריכזה מאמץ דיפלומטי עילאי בהבהרת המצב לאשורו למערב. מכאן נבעה תביעתה להעברת השלטון בדרכי שלום בסוריה; עמאן קיוותה שמשטר בשאר ינצל את שתי שנות החסד שהעריכה שעוד נותרו לו כדי ללכד גורמים בזירה הפנימית, האזורית והבין-לאומית במאבק בברית הפוטנציאלית בין האחים לבין אל-קאעדה. אם התהליך יעלה יפה, חשבו בעמאן, בשאר יוכל לסיים את שלטונו בשלום ולערוך בחירות לנשיאות במועד שיחפוף ממילא לסיום תקופת כהונתו השניה כנשיא. לפחות בעניין זה נראה היה כי המלך מוּנָע מהרהורי לבו, ובעיקר מחשש מַצְמִית מִצְבָת של "ברית אסלאמיסטית" פוליטית-טרוריסטית שתאיים לבלוע את ירדן.
מכל האמור לעיל ברור מדוע סירבה ירדן לכל התערבות צבאית בסוריה, למרות ה"לחצים העצומים" שהייתה חשופה להם בעניין זה, כפי שהודה המלך. עבדאללה הדגיש, בהקשר זה, כי ירדן מסרבת להעביר נשק לאופוזיציה הסורית, וגורמים מהאופוזיציה העבר-ירדנית אף טענו כי המלך התחייב בפניהם שלא לשנות את מדיניות אי-ההתערבות בסוריה. עם זאת, בדצמבר האחרון דיווחו מקורות מהאופוזיציה הסורית ובעיתונות האמריקאית על מחנות אימונים בירדן לאופוזיציה הסורית, הפועלים כבר מאוקטובר 2011, שבהם מודרכים המורדים בשימוש בנשק קל וכבד, בפיקוח בריטי ואמריקאי. אין תמה, אם כן, כי ההצהרות הירדניות על נייטרליות צבאית לא שכנעו את משטר בשאר, שסרב להגיב למספר מסרים וגישושים שנשלחו אליו מירדן בערוצים שונים.
ה"אופציה המדינית", לעומת זאת, הייתה קו פעולה נוח הרבה יותר לירדן. באמצע דצמבר הוכרזה בעמאן "הקואליציה הסורית החופשית" בראשות ראש הממשלה העריק ריאד חג'אב, שזכה לאחר מכן לפגישה מתוקשרת עם שר החוץ הירדני. הקואליציה הכריזה על חזונה בעיתונות הממסדית הירדנית: "סוריה דמוקרטית ולא-דתית". אולם מכיוון שיעדה המרכזי של הצמרת הירדנית היה ונותר מניעת קריסתה של סוריה, היא הציבה שלושה תנאים לתמיכתה באופוזיציה הסורית: שמירה על לכידות הטריטוריה והתושבים בסוריה; השתתפות כל פלגי העם הסורי ועדותיו בשלטון; ומעורבות הצבא בפתרון המשבר ככוח יחיד במדינה.
אלא שבהדרגה התברר כי ה"אופציה המדינית" של ירדן כוללת גם מגעים עם בכירים בטחוניים במשטר בשאר. בחודש ינואר האחרון דֻווח על פגישה שהתקיימה בעמאן בין דרגים בטחוניים בכירים של סעודיה, ירדן וסוריה, שבה נדונה התחזקותם של גורמי אל-קאעדה בסוריה. על פי המדווח, בפגישה המשולשת ציידה סוריה את ירדן בהוכחות להתבססותה של אל-קאעדה ושל גַ'בְּהַת א-נֻּסְרַה בשטח הסורי. ירדן, מצדה, התלוננה בפני הסעודים כי החימוש שהם מעניקים לגורמי אל-קאעדה יופנה, בסופו של דבר, נגד ירדן עצמה. הד לכך ניתן היה לשמוע באחד הראיונות של המלך לתקשורת הבין-לאומית באותו חודש, שבו טען כי "אין זה חכם" לחמש את האופוזיציה בסוריה משום שאין לדעת לאיזה ידיים יגיע הנשק. המלך הבהיר עוד כי "גם לוּ תוקם מחר ממשלה אידיאלית בסוריה" יידרשו שנתיים-שלוש כדי למגר את הפעילות הג'האדיסטית בסוריה ולאבטח את הגבול הירדני-סורי מפניה. ירדן התקשתה כבר אז למנוע את נהירת הג'האדיסטים משטחה לסוריה; מספר הפעילים הסלפים הירדנים בסוריה עלה לכ-350 איש, ועד תחילת השנה הנוכחית נהרגו קרוב לעשרים מהם (ביניהם ריאד הדיב, המנהיג השרעי של גַ'בְּהַת א-נֻּסְרַה). המלך היה משוכנע כי אל-קאעדה בסוריה היא ה"טליבאן החדש" שהעולם יצטרך להתמודד עמו בעתיד.
בהדלפות על הפגישה המשולשת נרמז עוד כי סוריה הביעה נכונות עקרונית לשתף פעולה עם ירדן ביצירת אזור חיץ מקו הגבול בין שתי המדינות עד אזור דרעא במקרה של נהירה בלתי נשלטת של פליטים. גם לעניין זה ניתן היה לשמוע הד (אם כי קלוש יותר) בדברים שאמר המלך בפומבי, על פיהם ראוי שהסיוע הבין-לאומי לירדן יכלול כבר עתה אספקה של ציוד ומצרכי מזון לתושבי אזור דרעא, במטרה למנוע את בריחתם לירדן. בינואר הודיע בכיר בצבא סוריה החופשי, אשר שלט על מעברי הגבול בין סוריה לתורכיה ובין סוריה לעיראק, כי בין ירדן לבין צבא סוריה החופשי שוררת "הבנה" על פיה האחרונים יימנעו מהשתלטות על מעברי הגבול בין ירדן לבין סוריה כדי לא לפגוע באינטרסים כלכליים של ירדן. בתמורה הבטיחה ירדן כי גבולותיה יוותרו פתוחים לפליטים מסוריה וכי תמשיך להעניק טיפול רפואי לפצועים הבאים בשטחה (בהמשך אותו חודש ניכרה, אכן, עליה הדרגתית ביצוא החקלאי מירדן לסוריה). התמונה הכוללת שהתקבלה היא כי בין ירדן, משטר אסד וצבא סוריה החופשי מתקיימת שורה של הבנות, המקבעות בפועל את מעמדה של דרעא כאזור שבו משתדלים הצדדים הסורים הנצים להתחשב באינטרסים של ירדן. זה יכול להיות גרעינו של "אזור חיץ" שירדן עלולה להזדקק לו במטרה להתמודד הן עם נהירה המונית של פליטים הן עם פעילות מוגברת של אל-קאעדה בסוריה.
בהיבט המדיני המשיך המלך להדגיש המלך בפומבי את עמדתה המוכרת של ירדן: כל פתרון למשבר בסוריה חייב להיות פוליטי (ולא צבאי) ולכלול את העדה העלווית. המלך טען כי משטר בשאר חזק דיו כדי להחזיק מעמד לפחות עד אמצע 2013, ותבע מהקהילה הבין-לאומית לגבש "תכנית מעבר אמתית ומקיפה" שתבטיח הן את אחדותה הטריטוריאלית של סוריה הן את חלקן של כל העדות בעתידה של המדינה. בתחילת השנה חשה ירדן היטב את החרב מדגדגת את צווארה כתוצאה מהתמשכות שפיכות הדמים בסוריה. מספר הפליטים שהגיעו לירדן מדי יום שבר שיאים בהתמדה: מ-1500—1700 איש ביום בשבועיים הראשונים של ינואר עד 3500—4000 איש ביום לקראת סופו. מספר הפליטים שברחו לירדן בחודש זה לבדו עלה על 50 אלף איש, ביניהם עשרות רבות של קצינים וחיילים סורים שערקו.
חודש פברואר האחרון עמד בסימן ירידתה של ירדן מהגדר ואפשרות הצטרפותה לנסיונות התיווך בין משטר בשאר לבין המורדים בהובלת רוסיה. ירדן נאלצת לבדוק בזהירות את גבולות הסבלנות של ארצות הברית, ובעיקר של סעודיה, לשינוי ההדרגתי בעמדתה. עם זאת, לעת עתה נראה כי בעלות בריתה ערות למצוקתה הקשה, הנובעת מהזינוק במספר הפליטים ומהחשש הגואה לגלישת הג'האדיסטים לשטחה, והן מאפשרות לה לתמרן כה וכה. מעבר לכך, מגמתה של ארצות הברית לחיזוק גורמים מתונים ואחראיים יחסית בקרב צבא סוריה החופשי עולה בקנה אחד עם הענקת "יד חופשית" לרוסיה, ויחד אתה לירדן, לעשות כל מאמץ אפשרי כדי למנוע את התפרקותה של סוריה וגלישתה לאנרכיה ג'האדיסטית מלאה.
ההתקרבות המהוססת של ירדן למשטר בשאר קיבלה ביטוי בחודש שעבר בביקור של משלחת אנשי השמאל הפאן-ערבי בדמשק. כאפיה ירדנית אדומה הונחה אחר כבוד על כתפיו של בשאר אל-אסד והעצימה את הביקורת הציבורית בירדן על האירוע. האחים המוסלמים וכמה מהאיגודים המקצועיים הודיעו כי המבקרים אינם מייצגים אותם וכי אין להם זכות להתפייס, בשמם של אזרחי ירדן כביכול, עם הרוצח בשאר. בעקבות זאת התפתח דיאלוג חריף בין שגרירות סוריה בעמאן לבין תנועת האחים המוסלמים בירדן. אף שלממשלת ירדן לא הייתה נגיעה לביקור, והוא סוּקר בביקורתיות רבה בתקשורת הממסדית, הוא נתפס כאיתות חיובי של ירדן הרשמית למשטר בשאר. האחרון ענה באותה מטבע ושיבח באזני אורחיו את "שיקול הדעת" וה"איזון" של הצמרת הירדנית ביחס למשבר בארצו, כשהוא מדגיש את איום הסלפיה הג'האדיה המשותף לשתי המדינות. בשאר אף הגדיר את עמדתה של ירדן כלפי משטרו כ"חיובית במובן מסויים", במיוחד על רקע הלחצים העצומים על ירדן לתמוך במורדים.
נראה כי דברים אלה מאשרים את האבחנה כי בין ירדן לבין משטר בשאר מתקיימת תקשורת סמויה מן העין. ירדן הצרה במקצת את צעדיו של ריאד חג'אב, ובאזור הגבול בין שתי המדינות התרבו הדיווחים על כך שצבא סוריה חדל לירות על הנמלטים לירדן, מה שהפך את הגבול לשקט ובטוח באופן יחסי (למעט סגירתו מהצד הירדני לכמה ימים לקראת סוף פברואר, בעקבות איתור אישה שהגיעה מסוריה עם חגורת נפץ על גופה). יתר על כן, האופוזיציה הסורית דיווחה על מיכליות דלק ירדניות העוברות את הגבול ומציידות את הצבא הסדיר בסוריה. ברשתות החברתיות אף הוצג "מכתב רשמי" של בכיר צבאי סורי בעניין זה, אולם מידת מהימנותו של המסמך אינה ברורה.
באמצע פברואר פתחה ירדן במהלך מדיני משולב מול ארצות הברית ורוסיה. שר החוץ הירדני נשלח לשיחות תיאום בוושינגטון, ומספר ימים לאחר מכן יצא המלך למוסקבה, בתמיכת ארצות הברית ובידיעתה, כדי לתאם עם פוטין אסטרטגיית התמודדות עם המשבר בסוריה לתקופה הקרובה. "כרטיס הביקור" שהגיש המלך לפוטין התמקד במצוקת הפליטים הקשה בירדן ובאינטרסים המשותפים לה ולמשטר בשאר בשני נושאים: המאבק בסלפיה הג'האדיה וההתנגדות לעמדותיהן של סעודיה, ובעיקר של הציר התורכי-קטרי, ביחס למורדים. כפי שנכתב לעיל, בנושא האחרון ירדן הייתה יכולה להציג לרוסיה קבלות של ממש להוכחת טענותיה.
המלך לֻווה בביקור על ידי ראש לשכתו, ראש החצר, שר החוץ, ראש המֻחַ'אבַּרַאת ויועצו המיוחד של המלך לענייני מרכז אסיה. חלק מהפגישה בין המלך לבין פוטין התנהל בארבע עיניים, ללא נוכחות מתרגמים. בעקבות הביקור יצא המלך לביקור חשאי במדינה מפרצית אחת לפחות, ככל הנראה קטר, ובתחילת חודש מרס יצא לביקור המשך בתורכיה. עם חזרתו לירדן ממוסקבה התפרסמו ידיעות על כך ששיתוף הפעולה בין ירדן לבין רוסיה יהיה "אסטרטגי" וכי הרוסים יגמלו לירדן על שיתוף הפעולה שלה בעניין סוריה (ועל הנזק הפוטנציאלי שייגרם ליחסיה עם סעודיה כתוצאה מכך) בסיוע לתכנית הגרעין האזרחית הירדנית ובתכנית אינטנסיבית לייצור של ציוד צבאי רוסי בירדן, אשר "יספק עשרות אלפי מקומות עבודה" בממלכה. כן דֻווח על תיאום עמדות בין ירדן לרוסיה בעניין תהליך השלום ועתידו של פתרון שתי המדינות.
קשה להעריך בשלב זה האם יבשילו ניצני שיתוף הפעולה הירדני-רוסי בעניין סוריה לברית מדינית הדוקה שתקיף גם תחומים אחרים, אולם אותות אזהרה כבר שוגרו לירדן מהמערב ומהמפרץ. בעיתונות הבין-לאומית והמפרצית החלו להתפרסם דיווחים על נשק קרואטי שהועבר בדצמבר האחרון בחשאי מסעודיה, דרך ירדן, לקבוצות מתונות של הצבא החופשי של סוריה בדרעא, ועל אימונים צבאיים שעברו כוחות מהצבא החופשי של סוריה בירדן. כמה מהדיווחים הללו, ובעיקר בעניין האימונים בירדן, נתפסו על ידי גורמים מקרב האליטה העבר-ירדנית כשקריים, ממוחזרים ומגמתיים, שמטרתם להביך את ירדן ולסכל את תפקיד המתווך במשבר בסוריה שהיא מבקשת לעצמה בחסות רוסיה. הירדנים נזעקו מפרסום זדוני במיוחד ביומון סעודי שדיווח כי שגרירי ארצות הברית ובריטניה הציעו לירדן 22 מליון דולר תמורת הענקת אזרחות לפלסטינים-סורים. כתב העיתון העיר עוד כי "השבטים והמגזר הבטחוני מתנגדים לשינוי ההרכב הדמוגרפי של ירדן". בעקבות הסערה שקמה פרסמו שגרירויות ארצות הברית ובריטניה, באופן חריג, הכחשה רשמית. בימים שלאחר מכן התגייסו גורמים רשמיים בירדן ובסעודיה להרגיע את הרוחות ולהבטיח כי שתי המדינות משתפות פעולה ביניהן באופן הדוק.
שיתוף הפעולה בין ירדן לבין רוסיה בעניין סוריה, אם יתממש, עלול לעורר מרמור שבסופו נקמה מצד סעודיה. אולם החשש הכבד ביותר בירדן בימים אלה הוא מקטר, הנתפסת כחורשת מזימות זדון נגד הממלכה ב"יום שאחרי" בשאר, שביסודן הכוונה להפיל את בית המלוכה ההאשמי בסיוע הג'האדיסטים מסוריה. שיתוף פעולה בין ירדן לבין רוסיה עשוי להיות הזדמנות טובה לצמצום נקודות המחלוקת בין ירדן לבין קטר, וביום שבו שהה המלך במוסקבה אכן הודיעה ממשלת קטר על אשרור הסכם לשיתוף פעולה בטחוני עם ירדן. אם תצליח ירדן לנטוע בלבם של שליטי קטר ספק בתבונה שבמימון המורדים וחימושם, כשם שעשתה עם סעודיה בחודשים האחרונים, היא תצא נשכרת.
בצמרת הירדנית נשמעים קולות הסבורים כי המשך מלחמת האזרחים בסוריה יאפשר להיפטר ממאגרי הג'האדיסטים הערבים, אולם נראה כי הסבורים כך אינם רבים או משפיעים, וכי עמדתו המוצהרת של המלך כי המאגרים הללו הם בלתי נדלים, וכי האסון הגדול ביותר מהמשבר בסוריה יהיה "טאליבניזציה" שלה, היא הרווחת והקובעת. בשבועות האחרונים ניכר כי הרשויות הירדניות מתכוננות למערכה מקיפה בג'האדיסטים כדי לאלצם לצמצם את פעילותם בסוריה. במישור הפוליטי-מנהיגותי נפגשו קצינים בכירים במֻחַ'אבַּרַאת עם אבו מחמד אל-מקדסי, המנהיג הרוחני של הסלפיה הג'האדיה, בכלאו, וביקשוהו להנחות את אנשיו שלא לצאת לסוריה. אל-מקדסי סרב, אולם הלחץ הבטחוני הכבד על פעילי השטח הניב תוצאות, ובסוף פברואר הודתה הסלפיה הג'האדיה כי היקף פעיליה היוצאים לסוריה צומצם בשיעור דרמטי. דובר הסלפיה הודיע עוד כי גַ'בְּהַת א-נֻסְרַה ספגה מכות קשות ולמעשה חדלה לפעול במחוזות דמשק, חלב, דרעא ואִדְלִבּ (אך לא בדיר א-זור שבמדבר הצפון מזרחי של סוריה).
בתוך כך מזנק מספר הפליטים הסורים בירדן לשיאים חדשים. הממוצע היומי לחודש פברואר לבדו עמד על כ-3000 פליטים, ובסך הכל הגיעו לירדן באותו חודש בין 55 ל-60 אלף פליטים. מספר הפליטים במחנה א-זעתרי שבצפון הממלכה ירד עד אמצע החודש לכ-70 אלף בעקבות פדיון פליטים על ידי משפחות ירדניות (בין היתר למטרות "נישואין"), הברחות מסיביות שלהם מהמחנה לערים ברחבי הממלכה (למרות גדר התיל המקיפה את כולו) וחזרה של משפחות לסוריה, אולם לקראת סוף החודש שב וטיפס מספר הפליטים בא-זעתרי לכ-105 אלף איש. ממשלת ירדן ארגנה מחדש את ניהול חמשת המחנות שבשטחה (א-זעתרי ועוד ארבעה ריכוזים קטנים יחסית של פליטים), הדיחה את המנהלים מטעם הרשות ההאשמית לסיוע ומינתה תחתם קציני משטרה בדרגת אל"מ. אלה כפופים לראש המנהלה החדשה שהוקמה במשטרה לענייני מחנות הפליטים הסורים, שבראשה עומד סגן מפקד משטרת ירדן. הוא כפוף בעניין זה ישירות לשר הפנים. בסוף החודש כבר שהו בירדן, להערכת גורמים רשמיים, כ-420 אלף פליטים סורים, כמחציתם במחוז מפרק. בביקורו בוושינגטון באמצע פברואר הזכיר שר החוץ ג'וּדֶה למארחיו כי מדובר ב-6-7 אחוזים מאוכלוסיית הממלכה, השווים ל-17-18 מליון פליטים בארצות הברית.
הנטל על המשאבים והתשתיות ניכר ברחבי הממלכה ובעיקר בצפונה: בדיור, במזון, בתעסוקה, בתשתיות המים, במערכת הבריאות, במערכת החינוך (למעלה מ-30 אלף תלמידים סורים כבר לומדים במערכת החינוך הממלכתית הירדנית) ואפילו בבתי מחסה לנשים מוכות. בשיח הציבורי גוברת הטינה כלפי הממשלה אשר "משווקת" בקהילה הבין-לאומית את מצוקת הפליטים האותנטית כדי להשיג סיוע ומשאבים, כשהיא מתעלמת מהנטל הכבד שמשיתים הפליטים על אזרחי הממלכה. נסיונותיה של הממשלה להתמודד עם הטענות הללו יצרו לה בעיות נוספות, למשל כאשר יו"ר הרשות ההאשמית לסיוע הודה (ועד מהרה הכחיש) כי ירדן מנכה 20 אחוז מהסיוע הבין-לאומי לפליטים הסורים לטובת משפחות נזקקות בירדן. ארגוני סיוע בין-לאומיים נערכים למספר כולל של כחצי מליון פליטים סורים בירדן תוך חודשיים, וכבר פותחים מרכזי סיוע רפואיים בדרום לאור נדידת עשרות אלפים מצפון הממלכה דרומה. אף שארצות הברית מעריכה בפומבי כי הפליטים הסורים לא יישארו בירדן זמן רב, היא נערכת בפועל לספק לירדן סיוע שיאפשר לפליטים שהות ארוכה. בסוף החודש הבטיח ה-USAID לסייע לירדן בהקמת אחד עשר בתי חולים חדשים ברחבי הממלכה ולציידם בכוח אדם מיומן ובמכשור רפואי.
שנת 2013 מסתמנת כ"שנת סוריה" עבור המזרח התיכון ועבור ירדן בפרט. באופן אירוני, המשבר הבטחוני וההומניטרי האיום בסוריה, שהציל את המשטר ההאשמי מהתסיסה הפנימית הקשה נגדו, מעמיס עתה לחצים בטחוניים, חברתיים וכלכליים קשים ביותר על ירדן שספק עד כמה היא יכולה לעמוד בהם. האם מצפון תיפתח רעתה?