העם זז ימינה? עוד ספין של הימין

חדשות מרעישות, דרמה, מהפך היסטורי. ככה פחות או יותר שיווקו לנו בחדשות 2 השבוע סקר חדש של מינה צמח. בפועל קיבלנו סקר שמראה שלמרכז-שמאל יש גוש חוסם. אלו חדשות מרעישות בעיקר עבור מי שקנו מלכתחילה את הספין שהעם זז ימינה. כמה פעמים שמענו פוליטיקאים טוענים ש"העם ימני", ש"העם" רוצה את ביבי, כמה פעמים פמפמו לנו הפרשנים שהשמאל מת, כולל טור של הפרשן הפוליטי של ערוץ 2 ויקיר ההתנחלויות, עמית סגל, שהכריז חגיגית ש-2015 היא השנה שהשמאל מת. אז הכריז.

האמת היא שאין חדש תחת השמש. הציבור היה חצוי בקלפי לפני שנים והוא חצוי גם כיום. הציבור לא באמת זז לשום מקום, הוא עדיין חצוי בין שמאל לימין. השינוי הגדול של השנים האחרונות הוא שהשמאל התחלק לשמאל ומרכז-שמאל, בעוד שהימין מאוחד מאחורי בנימין נתניהו - ומכאן ניצחונו של הימין. מנתוני ההצבעה בבחירות האחרונות עולה שרק 49% מסך כל הקולות הכשרים בישראל בחרו במפלגות שמזוהות עם הימין, כולל המפלגות החרדיות. זו לא בדיוק תזוזה חדה ימינה. אגב, בבחירות הללו הליכוד בראשות נתניהו קיבל רק 16.7% מקולות כלל הציבור.

מהנתונים מצטיירת גם תמונה ברורה לפיה בבחירות האחרונות מחנה השמאל לא נחלש ולא התרסק – אלא דווקא התחזק. אם נסתכל על שיעור הקולות שקיבלו המחנה הציוני ומרצ מסך כל הקולות הכשרים ב-2015, ונשווה לשיעור הקולות שקיבלו מרצ והעבודה בשתי מערכות הבחירות הקודמות (ב-2013 ו-2009) נגלה שחלה עלייה משמעותית: ב-2009 קיבלו מפלגות העבודה ומרצ רק 12.9% מהקולות. ב-2013 עלו שתי המפלגות ל-16% ובבחירות האחרונות ב-2015 ל-22.6%. לא בדיוק התרסקות כפי שמוכרים לנו הפרשנים. אם נוסיף לספירה גם את הרשימה המשותפת, שקיבלה יותר מ-10% מהקולות – מצבו של השמאל בבחירות האחרונות משתפר עוד יותר. אם העם אכן "זז ימינה", כפי שמספרים לנו, אזי מפלגות השמאל היו אמורות להיעלם. ובפועל המגמה דווקא הפוכה.

אבל עד כמה שמרתקת מתמטיקת הבחירות הזאת, הסיפור הגדול דווקא לא מסתתר שם, אלא בעמדות האידיאולוגיות של הציבור. גם כיום אין ולו סקר רציני אחד שלפיו רוב הציבור מעדיף את חזון הימין של סיפוח ההתנחלויות וכינון מדינה אחת, על פני מדיניות השמאל של הפרדה ופתרון שתי המדינות. לפי כל הסקרים שנערכים בנושא - והללו עקביים - לעמדה שמייצגות ציפי לבני, זהבה גלאון וסתיו שפיר יש 30% יותר תמיכה ציבורית מאשר לעמדה של נפתלי בנט, מירי רגב ובצלאל סמוטריץ'. כך לפי סקר "משאל עמים" של מכון שטיינמץ שפורסם בחודש שעבר.

על פי אותו סקר, 55% מהישראלים תומכים בפתרון שתי המדינות, מול 24% שמעדיפים מדינה אחת. חשוב לזכור שהסקר נערך בזמן שהימין בשיא כוחו, נתניהו זה שנים בשלטון, בנט במשרד החינוך ואביגדור ליברמן בביטחון. הוא נערך בעוד תקציבי עמותות הימין, שמחוברות חזק לקופת המדינה, מעולם לא היו גדולים יותר וארגון כמו "שוברים שתיקה" לא יכול לקיים הרצאה בלי שחצי מהממשלה תקפוץ עליו. ועדיין, בסוף היום, רוב הישראלים מעדיפים את החזון שהציעו אנשי "שלום עכשיו" ולא את הסחורה שמציעים להם במועצת יש"ע.

הנתון המדהים ביותר מסקר משאל עמים מצא שעל אף ש-55% מהנשאלים העידו כי הם תומכים בפתרון שתי המדינות, 63% מהנשאלים בטוחים שרוב הציבור מתנגד לו. במלים אחרות, על אף שרוב הציבור תומך בפתרון מדיני - הוא בטוח שהוא חלק ממיעוט שתומך בכך. כלומר, ש"העם זז ימינה" ושמתנחלי עמונה או אוהדי לה פמיליה הקולניים הם הם "העם".

והרי לכם דוגמה לאופן בו קבוצה קטנה, קולנית, קיצונית, ביריונית ואלימה, שמאורגנת וממומנת היטב, מייצרת שינוי תודעתי. בעיקר כאשר מולה מתייצב מחנה מגומגם, מפוחד, מסורבל שבטוח שהוא צריך "להתמרכז" ולהתיישר עם מה שהמחנה היריב מכתיב לו. בימין אולי לא מצליחים לסחוף את העם אל עבר האשליה המסוכנת של מדינה אחת, אבל בהחלט קוצרים הצלחה בקיבוע התודעה שקובעת שהשמאל קטן, מנותק מהציבור ובלתי רלוונטי. המציאות, כפי שאנחנו רואים, שונה לגמרי והגיע הזמן שהשמאל יפנים זאת ויזקיף ראש.

לקריאת המאמר ב"הארץ" לחצו כאן