אודות הכותב
22.01.2017 פרשנות מאת שירה מייקין
מתי מותר להתבטא. צילום: עידו לביא
מתי מותר להתבטא. צילום: עידו לביא    

מה שלשמאלנים בגל"צ אסור, לימנים מותר גם מותר

פיטוריה של חן אלמליח מצביעים על איפה ואיפה במשטור התבטאויות שדרני גל"צ. מפקד התחנה, שבמקרים אחרים כמו של עירית לינור או אראל סג"ל נחפז פחות, זיהה כאן הזדמנות להרשים את החבר'ה בימין
 
פיטורי הבזק של שדרנית גלגלצ חן אלמליח ביום רביעי בעקבות הפוסט שכתבה על האירועים האלימים שפרצו בעת פינוי הכפר הבדואי אום אל-חיראן הם צעד נוסף במסע החנופה לימין של התחנה הצבאית, ומצביעים על איפה ואיפה במשטור התבטאויות שדרני התחנה; אם אתה ימני - לא נורא, נספוג את זה בשם הפלורליזם וחופש הביטוי. אך אם אתה שמאלני - תפוטר ודמך יוּתר ברשתות החברתיות בידי מפקד התחנה ירון דקל בכבודו ובעצמו.
 
כבר שנים שמגישת "המלה האחרונה" עירית לינור גוזרת קופון מכובד בקרב ארגוני ימין בשל אוסף מרשים של התבטאויות פרובוקטיביות ופוגעניות. היא קראה לאורטל בן דיין ״זונה״ בשידור חי, השמיצה את ארגון ״שוברים שתיקה״ ("תבסס את עצמך יא זבל"), אמרה שלבוכריס, קצין צה״ל אשר הודה בעבירת מין, מגיעה ״הנחת גיבור״ וכינתה את היועצות הפרלמנטריות בכנסת "ילדות היסטריות ומפונקות". 
 
גם עמיתה, השדרן אראל סג"ל לא טמן ידו בצלחת ההתבטאויות הגסות. רק במאי האחרון הוא השווה בין קצין צה״ל לקצין נאצי כאשר צייץ בתגובה לנאום סגן הרמטכ"ל בטקס יום הזיכרון לשואה: "על פי דבריו, אני מבין שסגן הרמטכ"ל שלנו הוא סגן הרמטכ"ל של הוורמאכט". ההתבטאות המכוערת הזו פורסמה ביום השואה. 
 
סג"ל ולינור לא פוטרו בעקבות התבטאויותיהם כיוון שהם בצד "הנכון" של המפה הפוליטית, וללינור אף הוענק ביוני האחרון פרס מפקד גל"צ.
 
הדברים שכתבה אלמליח מיד אחרי היוודע דבר מותו של השוטר ארז לוי היו חסרי רגישות ומיותרים, ואלמליח עצמה הסירה את הפוסט זמן קצר אחר פרסומו. אולם פיטוריה החפוזים, ללא שימוע כדרוש בחוק, והזריזות שבה פרסם דקל את הציוץ -  הם אינדיקציה להתקרנפות הימנית שקנתה לה אחיזה בתחנה הצבאית, ובתקשורת בכלל. דקל, שאחרי הבחירות האחרונות פרסם בגלובס טור שכותרתו  "התקשורת בועתית — חייבים להכניס לשם יותר ימניים”, זיהה הזדמנות להרשים את החברים בימין על חשבונה של השדרנית הצעירה. 
 
בימין אוהבים לקונן על ״התקשורת השמאלנית״ ו״סתימת הפיות״, זאת על אף ששדרניהם הם אלו שאוחזים במיקרופון ושולטים בעמדות השידור. שתיקתם הרועמת של ראשי המחנה אל מול חקירות השחיתות של נתניהו בשבועות האחרונים מראה שנאמנות מחנאית היא זו העומדת בראש סדר העדיפויות. 
 
חופש הביטוי נועד להגן גם על אמירות שקשה לנו לשמוע. אך כשלמפקד התחנה כל כך חשוב לעשות רושם טוב על הבוס הימני במשרד הביטחון, למי אכפת מרמיסת האחר. 
 
 
שתף מאמר זה