03.12.2012 ניתוח מאת אלישבע גולדברג
נתניהו ויו"רי שני בתי הקונגרס, מרץ 2012. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
נתניהו ויו"רי שני בתי הקונגרס, מרץ 2012. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ    

נתניהו פשוט לא מבין בפוליטיקה (אמריקאית)

נתניהו נחשב למומחה לפוליטיקה אמריקאית, אך התנהלותו סביב המרוץ האחרון לנשיאות ארה"ב מוכיחה אחרת. מעבר לחיכוך עם אובמה, צעדיו העכירו את יחסי ישראל עם מחנה פוליטי שלם שהכרחי לבטחונה

העיסוק התקשורתי בהתנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו סביב הבחירות לנשיאות בארה"ב התמקד במערכת היחסים האישית בין ראש הממשלה לבין הנשיא ברק אובמה.1 אולם ההתמקדות ביחסים הבינאישיים העכורים בין שתי הדמויות הללו מסיטה את הדיון מן העובדה הפוליטית המטרידה ביותר שעולה מהתנהגותו של נתניהו בחודשים האחרונים: ראש הממשלה בנימין נתניהו נכשל בהבנת הנחות היסוד שעל פיהן מתנהלת הפוליטיקה המפלגתית באמריקה.

בתקופת בחירות, מתחדדים הקוים המפרידים בין המפלגה הדמוקרטית והרפובליקנית. מרבית הפוליטיקאים בארה"ב מאמצים באופן רשמי את אחד המועמדים ומנהלים עבורו קמפיינים. לפיכך, בזמן שמועמד שמרני ומועמד ליברלי מתחרים על משרת הנשיא, שני המועמדים הללו מגלמים הלכה למעשה את כל המפלגה שעומדת מאחוריהם. על כן, פירושה המיידי של בחירת צד אחד בעימות הנשיאותי הוא קריאת תיגר על מחנה פוליטי שלם שניצב מנגד. במילים אחרות, הבעיה העמוקה עם התערבותו של נתניהו בבחירות לנשיאות ארה'ב אינה מתמצה בכך שהוא הימר על המועמד הלא נכון, כפי שהתקשורת בארץ הדגישה, ואף לא בכך שהוא לא הצליח לעמוד על טעותו בשעה שכל הסקרים האמינים הצביעו על כך שמדובר בטעות.2 הבעיה האמיתית בקו שנקט נתניהו מול הבחירות לנשיאות ארה"ב היא שכראש הממשלה של מדינה זרה, נתניהו ניכר את עצמו מן המפלגה הדמוקרטית בארה"ב ומיליוני הבוחרים שעומדים מאחוריה, לא התנצל על כך לאחר מעשה, ואף לא הראה סימני חרטה על מהלכיו.

יש הטוענים כי הניכור שיצר נתניהו אל מול המפלגה הדמוקרטית עשוי להוביל לפגיעה באותם האינטרסים שראש הממשלה ביקש לחזק לכתחילה: הבטחון הלאומי הישראלי לטווח הארוך ומעמדה הבינלאומי של ישראל. זוהי טענה שסביר שתתברר כנכונה, אולם נכונותה תיבחן בוודאות רק לאורך זמן. כבר בשלב הזה, עם זאת, חשוב לשים לב לכך שכאשר ראש הממשלה דחק את ישראל לפינה הרפובליקאית של המפה הפוליטית האמריקאית, הוא הפגין לא רק את חוסר יכולתו לנהל את מדיניות החוץ של ישראל למול בת בריתה החזקה והקרובה ביותר, אלא גם חוסר הבנה יסודי ומהותי של המערכת הפוליטית האמריקאית, שתמיכתה חשובה כל כך לקיומה ולשגשוגה של ישראל.

אודות המסורת האמריקאית לתמיכה חוצת מפלגות בישראל

מאז כהונתו של ג'ון פ. קנדי כנשיא ארה"ב (1960-1963), אחד מעקרונות מדיניות החוץ האמריקאית היה להעמיד את התמיכה בישראל כנושא חוצה-מפלגות.3 מבחינתה של מדינת ישראל, בעיקרון זה יש תועלת מרובה, שהולידה מאמץ ישראלי מתמשך לשמור על יחסים טובים עם מקבלי ההחלטות בארה"ב. במצטבר, ישראל היא הנהנית הגדולה ביותר מסיוע חוץ אמריקאי מאז מלחמת העולם השניה, במסגרתו מוענקים לישראל כ-3 מיליארד דולר בסיוע מדי שנה, ועוד 275 מיליון דולר שנוספו לאחרונה במטרה לממן את פיתוחה ורכישתה של מערכת 'כיפת ברזל'. גם בכל הקשור לסיוע צבאי (FMF) מארה"ב, ישראל היא המוטבת המובילה אשר זוכה ל-60% מכלל סיוע החוץ הצבאי של ארה"ב, שהם כ-18%-22% מתקציב הבטחון של מדינת ישראל. זאת ועוד, "התמיכה החזקה בישראל בקונגרס האמריקאי הובילה לכך שישראל נהנית מזכויות שכלל אינן נגישות למדינות אחרות".4 יחסי ישראל-ארה"ב, כפי שמצהירים רבים, אמורים להיות "בלתי ניתנים לערעור".5 בנוסף לסיוע הכלכלי והצבאי, ישראל נהנית מתמיכה בינלאומית נרחבת הנובעת מן הקרבה שבין שתי המדינות. אם לציין את המובן מאליו, ארה"ב למשל משמשת כמגן עבור מדינת ישראל באו"ם – במועצת הביטחון כמו בעצרת הכללית. התמיכה האמריקאית בישראל, ברמה הדיפלומטית והכלכלית גם יחד, היא תמיכה חוצת-מחנות בארה"ב.6 בהתאמה, מדיניותה של ממשלת ישראל הבטיחה תמיד כי יחסים תקינים יישמרו לא רק עם ההנהגה בפועל בארה"ב, אלא גם עם מנהיגיה הפונטציאליים בעתיד. ועדות התקצוב בקונגרס האמריקאי מאוישות על ידי דמוקרטים ורפובליקאים כאחד, וכנגזרת מכך, חשוב לישראל להמשיך להיתפס כקונצנזוס בין שתי המפלגות.

והנה, הקונצנזוס על ישראל החל להיסדק לאחרונה. במירוץ האחרון לבחירות בארה"ב ניסו הרפובליקאים לצמצם את הנושא הישראלי לסדרה של משפטי מחץ וקליפים קצרים ששודרו ברחבי התקשורת האמריקאית לפי שיקולים ורצונם של מנהלי הקמפיינים. הרפובליקאים, כפי שהעיר הפרשן ג'פרי גולדברג, "רשמו הצלחה ניכרת בהפיכתה של ישראל לנושא לויכוח מפלגתי". הבעיה בכך, לשיטתו, היא ש"אם הם ימשיכו לקדם את האג'נדה הזו, דמוקרטים רבים ירגישו כי תמיכתם בישראל היא סרת-טעם. מי שתומך בישראל ייתפס כמשתייך לאותה הקטגוריה של (גורמי ימין) המכחישים את שינויי האקלים, המתנגדים להפלות, והשונאים את ObamaCare (רפורמה בביטוח הבריאות האמריקאי המנגישה את שירותי הבריאות לאוכלוסיות מוחלשות). כל זה עשוי להיות מסוכן מאד לישראל".7 ואכן, לקראת סופה של מערכת הבחירות הנוכחית, הרפובליקאים כמעט והצליחו להגשים את אזהרתו של גולדברג. למרבה המזל, הדמוקרטים השיבו מלחמה והקונצנזוס לתמיכה בישראל עודנו חוצה מחנות. אך לא ניתן לזקוף את שימורו של הקונצנזוס האמריקאי ביחס לישראל לפעולותיו של ראש הממשלה נתניהו. ההפך הוא הנכון, שכן נתניהו הפגין מוכנות חסרת אחריות לתרום לקיטובה של ישראל בפוליטיקה האמריקאית, תוך הצגת ליקויים מפליגים בהבנתו את המפלגות שכל אחד מהמועמדים ייצג.

"התערבות בבחירות האמריקאיות?"

הכל התחיל כשראש הממשלה נתניהו תחב את ישראל, איראן, והמדיניות שלו עצמו לתוך הבחירות המקדימות לראשות המפלגה הרפובליקאית. בידיעה שהתפרסמה ב"ניו יורק טיימס" ב-7/4/2011, נאמר כי ביום שבו מתקיימות הבחירות המקדימות למספר הרב ביותר של מדינות בארה"ב (Super Tuesday), מר נתניהו "מסר למר רומני תדרוך טלפוני אישי אודות המצב מול איראן". המהלך הזה, שככל הנראה תרם להגדלת אמינותו המנהיגותית של רומני בקרב בוחרי המפלגה הרפובליקאית, כלל גם ציטוטים נחרצים מפי שני האישים. ציטוטים אלה מותירים מעט מאד מקום לספק באשר לתמיכתו של נתניהו ברומני. כפי שרומני ביטא זאת: "אנו יכולים לדבר כמעט בקצרנות".8 ואכן, בכל הקשור למדיניות באיראן ובמזרח התיכון, הם באמת דיברו באותה השפה.

מספר חודשים לאחר מכן, ב-19/09/12, בעיצומו של המרוץ לנשיאות, מיט רומני הוסרט ללא ידיעתו במהלך אירוע גיוס-כספים פרטי עם מספר תורמים. ראשית, הוא הודה שנתניהו והוא חולקים את אותם יועצי בחירות,9 ושנית, הוא חשף את דעתו האמיתית על הפלסטינים ועל תהליך השלום.10 הגם שלא הוכח כי לנתניהו היתה השפעה ישירה על דברים אלו של רומני, קשה שלא לתהות מי מתדרך את רומני על נושאים אלו.11 באחד מן העימותים של רומני עם המועמד ניוט גינגריץ' בשלב הבחירות המקדימות לראשות המפלגה הרפובליקאית, התייחס רומני להכרזה של גינגריץ' לפיה "הפלסטינים הם עם מומצא". הוא הצהיר כי לו היה מתכוון לצאת בהצרה כזו "קודם הייתי מתקשר לחבר שלי ביבי ושואל: 'האם זה יעזור שאומר את הדברים האלו? מה אתה היית רוצה שאעשה?'"12 אמירה זו היתה טעות פוליטית צורמת של רומני – כפיפות כזו של מי ששואף להנהיג את המעצמה הגדולה בעולם למדינה זרה, אינה ראויה לפוליטיקאי אמריקאי – אך מידת המוכנות של רומני להישמע לנתניהו ראויה לתשומת לב מיוחדת דווקא במה שהיא מגלה על עמדתו של נתניהו. אמונתו קשת-העורף של נתניהו כי רומני ינצח במירוץ מסוכנת לא רק לארה"ב אלא גם לישראל, ויש בה כדי לקעקע את המוניטין של נתניהו בתור האיש שמבין בפוליטיקה אמריקאית. בנוסף, שליטתו של נתניהו ביחסו של רומני למזרח התיכון הצליחה להרחיק ממנו לא רק את הנשיא אובמה, אלא גם יצרה סכנה של התנכרות המפלגה הדמוקרטית בכללותה לישראל. כאחת משתי המפלגות המובילות בארה"ב, מדובר בשחקנית משמעותית וחשובה ביותר בזירה האמריקאית.

ניתן למנות אירועים רבים נוספים שבהם התערב נתניהו באופן בוטה בקמפיין של רומני: ביקורו של רומני בישראל למשל, נשמר בסוד על ידי לשכת רוה"מ בכדי להקדים ביקור אפשרי של אובמה למזרח התיכון. עצם ביקורו של רומני, לדברי כתב 'הארץ' ברק רביד: "נולד בלשכתו של נתניהו",13 וכפי שעולה מאותו הדיווח, "נאומו של רומני [בביקור] נשמע כאילו נכתב בכלל בלשכת ראש הממשלה". במהלך ביקורו בארץ, רומני ביטל ברגע האחרון את פגישתו עם ח"כ שלי יחימוביץ', ככל הנראה בעקבות בקשה מלשכתו של נתניהו.14 נתניהו גם כיכב, ביודעין או בלא יודעין, בפרסומת בחירות של רומני ששודרה במהלך המרוץ במדינת פלורידה.15 וכך, בעוד אנשים בסביבת נתניהו ניסו להרחיק את עצמם מהנתיב המקטב שראש הממשלה הוביל תוך שהם מפרסמים הצהרות בשבחו של הנשיא אובמה, ראש הממשלה לא שינה את אורחותיו.16 לאחר תמיכתו הזועקת לעין במחנה רומני, הרחיק נתניהו לכת עוד יותר במדיניות הקיטוב שלו אל מול הממשל האמריקאי.

ב-11/09/2012 הטיל נתניהו פצצה הצהרתית שעוררה את תמיהתם של מומחים פוליטיים ואת זעמם של דמוקרטים רבים. במסיבת עיתונאים משותפת עם ראש ממשלת בולגריה המבקר בישראל, בויקו מטודייב בוריסוב, הכריז נתניהו: "העולם אומר לישראל, חכו, יש עוד זמן. ואני אומר, לחכות למה? עד מתי לחכות? לאלו בקהילה הבינלאומית שמסרבים להציב קוים אדומים לפני איראן אין את הזכות המוסרית להציב אור אדום בפני ישראל".17 על סמך הדיווחים בעיתונות, אמירתו של נתניהו היתה מהלומה עקיפה בממשל אובמה. הצהרה זו שהצטרפה להצהרות אחרות והשיח עז-הפנים שהנהיג נתניהו במשך חודשים קודם לכן, לא נעלמו מעיניהם של הנבחרים הדמוקרטים בוושינגטון ומטה הבחירות של אובמה. למעשה, ההצהרה הזו נתפסה כבלתי הולמת עד כדי כך שהיא הובילה את הסנאטורית היהודיה האמריקאית ברברה בוקסר, נציגת המפלגה הדמוקרטית מקליפורניה, להשיב לנתניהו במכתב פומבי. בדבריה כתבה הסנאטורית כי היא "המומה" מדברי נתניהו. והיא לא היתה היחידה שחשה כך.

תגובת הנגד

(1) הפובליציסטים

המומחים הפוליטיים בעיתונות האמריקאית, אנשים שאחראים במידה רבה על עיצוב דעת הקהל הפוליטית של ציבורים רחבים בארה"ב, נקטו בשפה קשה כנגד נתניהו, בעיקר סביב נסיונו לכפות על ארה"ב להציב קוים אדומים לאיראן. ג'ו קליין מה"טיים" כתב למחרת המתקפה של נתניהו כי התנהגותו של נתניהו היא "שערורייתית" ו"בלתי נסבלת". הוא כינה את התנהגותו של ראש הממשלה "נסיון חסר תקדים של בעל ברית מוסכם להשפיע על המירוץ לנשיאות ארצות הברית".18 קליין לא הסתפק בכך, ובראיון לתוכנית הבוקר "מורנינג ג'ו" ברשת MSNC המשיך ואמר:

אינני חושב שבכל ארבעים שנותיי במקצוע הזה – ואני מנסה לתור במוחי על פני ההיסטוריה – שמעתי על דוגמא נוספת לבעלת ברית אמריקאית אשר מנסה לכפות עלינו מלחמה באופן בוטה שכזה, ומנסה להשפיע על הבחירות באופן המובהק שביבי נתניהו ומפלגת הליכוד בישראל עושים כעת. אני חושב שזוהי שערוריה מוחלטת ודוחה. זו לא הדרך שבה חברים נוהגים זה בזה. זוהי ציניות וזוהי חוצפה.19

הסבירות שנתניהו פזיז דיו להביא על עצמו תגובות כדוגמת זו של קליין היא נמוכה. ועל כן, אם נתניהו לא צפה כי צעדיו יעוררו זעם במידה כזו הרי שיש להניח כי מדובר בכישלון של נתניהו. ראש הממשלה נכשל בהערכת מורכבותם של החיים הפוליטיים האמריקניים בזמן מערכת בחירות. 

קולו של קליין לא היה הקול היחיד שמחה כנגד הצהרותיו של נתניהו. דיוויד רמניק, עורך השבועון "ניו יורקר", נקט קו דומה: "נדמה כי נתניהו נחוש מתמיד לנכר את נשיא ארצות הברית, ובתור בעל ברית במרוץ של מיט רומני, להפוך את עצמו לגורם משפיע בבחירות 2012".20 גם הפרשן יוסי ורטר נתן הד לנזק שמעוררת ההטיה הרפובליקאית החזקה של ראש הממשלה. ב-15/09/2012 הוא דיווח כי:

אישיות ישראלית בכירה מאוד, שמקיימת קשר הדוק עם אישי ממשל אמריקאים, מספרת בשיחות פרטיות כי בעיני הממשל הדמוקרטי נתניהו מצטייר כקמפיינר של היריב הרפובליקאי, מיט רומני. ביקורו של רומני בישראל ואירוע גיוס התרומות שנערך לו כאן, בניצוחו של המיליארדר שלדון אדלסון, פטרונו של נתניהו, המחישו לאובמה ולאנשיו לאן חותר ראש הממשלה.

ההשתלחות של נתניהו באובמה ובקלינטון, והצגתם כמי שמעדיפים את איראן על פני ישראל; שיתוף הפעולה שלו ושל אנשיו עם חברי קונגרס רפובליקאים נגד הבית הלבן; ההדלפה של לשכת ראש הממשלה, שלפיה אובמה סירב לפגוש את נתניהו – כל אלה נראים בעיני אובמה ואנשיו כהתערבות בוטה גסת רוח וחסרת מעצורים, במערכת הבחירות בארה"ב.21

אולם לפי ורטר, שגיאתו של נתניהו ביחס למציאות הפוליטית האמריקאית עמוקה בהרבה אף מהחתירה כנגד נשיא מכהן וההתערבות לטובת רומני שהתחרה נגדו. על פי ורטר, נתניהו לא חזר בו מן הקו בו נקט, ובמקום זאת, נראה כאובד עצות:

"קורים דברים שנתניהו לא חלם שיקרו", אמר השבוע גורם שקשור לאותה אישיות, "הוא היה בסטייט אוף מיינד שהוא ואדלסון שולטים במערכת הפוליטית האמריקאית. הוא התגאה שבלעדיו לא היו מוטלות סנקציות, הוא קיווה שאיומיו יפחידו את אובמה, ערב הבחירות. אבל הוא מגלה שהם לא נלחצים, שם באמריקה, הם לא רוקדים לפי חלילו של ראש ממשלת ישראל. האסטרטגיה של ביבי קורסת.22

ואכן, האסטרטגיה של נתניהו נידונה מראש לכישלון. עד כמה היא נכשלה, ניתן לראות מתגובותיהם של חברי המפלגה הדמוקרטית לנסיונות הקיטוב של ראש הממשלה.

(2) התגובות בשורות המפלגה הדמוקרטית

הדמוקרטים לא התמהמהו ונתנו ביטוי מיידי למירמור שחשו ביחס להכרזת "הקוים האדומים" של נתניהו. כאמור, ראש הממשלה התבטא במהלך מסיבת עיתונאים ב-11 בספטמבר; כבר ביום למחרת הגיבה ברברה בוקסר, הסנאטורית הדמוקרטית מקליפורניה והעוזרת הראשית למצליף הדמוקרטי בבית הנבחרים. היא כתבה מכתב פומבי לראש הממשלה נתניהו, ובו היא ביטאה את "אכזבתה העמוקה" מכך שהוא מעמיד בספק את "תמיכתה של ארצנו בישראל".23 במכתב מתארת את עצמה בוקסר כ"אחת מן התומכות המסורות ביותר של ישראל בקונגרס", הצהרה שעל נכונותה לא ניתן לערער.24 בוקסר היא המחברת של החוק לשיתוף פעולה ביטחוני מורחב בין ישראל לארה"ב, הצעה ש"מחייבת מחדש את ארה"ב להטיל וטו על כל החלטה חד צדדית אנטי-ישראלית במועצת הביטחון של האו"ם" ומגדילה את המימון האמריקאי למערכת כיפת ברזל ב-70 מיליון דולר. הצעת החוק התקבלה ונחתמה באופן רשמי במשרדו של אובמה בבית הלבן ערב ביקורו של מיט רומני בישראל, כאשר הסנטורית בוקסר נוכחת במעמד יחד עם יו"ר שדולת אייפאק, לי רוזנברג.25

תגובתה של בוקסר תוארה ב"ג'רוזלם פוסט" כ"מופע נדיר של ביקורת ציבורית מפיה של חברה משפיעה בסנאט",26 והמסר שעלה מן "המופע הנדיר" הזה ברור לחלוטין. המכתב נועד לסמן לנתניהו כי עליו להתנצל, או לכל הפחות לסגת מעמדתו. אילו היה נתניהו מבין באמת כיצד הפוליטיקה המפלגתית באמריקה ערוכה, הוא היה חדל מן ההסתערות שלו אל תוך מערכת הבחירות האמריקאית ב-12 בספטמבר, לאחר מכתבה של הסנאטורית. אולם הוא לא חדל, ולשכת ראש הממשלה סירבה להגיב על מכתבה של בוקסר, בעוד נתניהו ויועציו המשיכו להאמין שרומני עתיד לזכות בבחירות.27 מיד לאחר מכן, נתניהו המשיך לעשות שימוש בסוגיה האיראנית ובישראל כגורם מקטב בבחירות האמריקאיות (חרף הכחשותיו הנמרצות28), ראשית על ידי מאמציו להפגש עם הנשיא המכהן כחודש לפני מועד הבחירות, ושנית בנאומו בעצרת האומות המאוחדות, שם חזר נתניהו על דרישתו ל"קוים אדומים" כנגד איראן.29

נתניהו לא הבין כי בכך שהוא מטיל ספק בנאמנותו של אובמה לישראל, הוא מעמיד למעשה בסימן שאלה את נאמנותה של המפלגה הדמוקרטית כולה לישראל, וכפועל יוצא מכך, גם את תמיכתם בישראל של ליברלים רבים בארה"ב. עבור דמויות כבוקסר, תומכים דמוקרטים נלהבים בישראל, התנהגותו של ראש הממשלה מפליאה ופוגענית כאחד. אופיה הפומבי החד-משמעי של האיגרת שכתבה בוקסר מלמד כי הכרזותיו של נתניהו זרעו מהומה של ממש בקרב שורות התומכים של ישראל בקונגרס. אלה תומכים שנתניהו לא יכול להרשות לעצמו ולישראל לאבד.

ב-24/09, כשבועיים לאחר הכרזתו בעניין הקוים האדומים ומכתבה של הסנטורית בוקסר, הודלף כי בקשתו של נתניהו להפגש עם אובמה בעת ביקורו בניו יורק נענתה (שלא במפתיע בתקופת בחירות) בשלילה. עוזריו של נתניהו הלינו בפומבי כאשר אובמה סירב לערוך שינויים בלוח הזמנים שלו. אולם נציגים דמוקרטיים, ובמיוחד דמוקרטים יהודיים, ניצבו כאיש אחד לגבות את המועמד שלהם לנשיאות. ה"היל" דיווח ב-24/09 כי חבר הקונגרס הנרי ווקסמן, נציג יהודי דמוקרטי מקליפורניה ומהבולטים שבחברי בית הנבחרים, אמר שהוא עצמו "אינו חושב שראוי כי ראש הממשלה יתעמת בפומבי עם הנשיא של ארצות הברית". חבר הקונגרס אליוט אנגל, עוד נציג יהודי בכיר של המפלגה הדמוקרטית ואחד התומכים הקבועים של ישראל בועדה לענייני חוץ בבית הנבחרים, הוסיף כי הוא "מקווה שכל קרע – או מראית עין של קרע – בין הנשיא וראש הממשלה יאוחה ויטופל בצנעה",30 רמיזה עדינה כי הדלפות פומביות אינן האופן לדון בנושא. הדמוקרטים בקונגרס, במיוחד היהודים מביניהם והתומכים החזקים – ואף הניציים – של ישראל, חשו שנתניהו עדיין מנסה לרכב על גבם, והדבר לא היה לרוחם כלל ועיקר.

חבר הקונגרס בארני פרנק, יהודי דמוקרטי נוסף ממדינת מסצו'סטס, הנחשב על ידי רבים לאחד מחברי הקונגרס החזקים ביותר בזירה, אמר כי הוא סבור ש"אובמה פעל כהלכה. הישראלים צריכים להתחשב בדעת הקהל האמריקאית. אמריקה אינה מוכנה לצאת למלחמה כל עוד הדבר אינו הכרחי בתכלית". פרנק גם הטעים כי התנהגותו של נתניהו הפרה את הכללים הנהוגים. מי שתיווך באופן מסורתי ביחסים בין ארה"ב לישראל בתקופות של בחירות היו גורמים שלישיים חוץ-פוליטיים כודגמת שדולת אייפאק, שמקפידה על התנהלות עדינה במיוחד ביחס לפוליטיקה המפלגתית האמריקאית, בכדי שלא לפגוע במעמדה שלה. אך המעורבות הפומבית של נתניהו עמדה בניגוד צורם לאופן שבו מתנהלים העניינים בוושינגטון: "אני חושב שהקהילה היהודית באמריקה ואייפאק יסתייגו עמוקות מן הרושם לפיו הם... מחלישים את אובמה" אמר פרנק באותו הראיון. גישושיו הגסים של נתניהו היוו מכה אפילו לשדולת אייפאק, אשר מגלה הבנה בדרכיה של הפוליטיקה האמריקאית המפלגתית, ובכך מובלט אף יותר עומק חוסר ההבנה של ראש הממשלה עצמו.

יתכן שהתגובה העניינית ביותר לסדרת המהלכים של הנתניהו ביחס לפוליטיקה האמריקאית היא זו של חברת הקונגרס מפלורידה, דבי ווסרמן-שולץ, יושבת הראש של הועידה הדמוקרטית הלאומית. היא חשה צורך להתראיין בנושא ברשת MSNBC מעט לאחר ה-27/09, על מנת להבהיר דבר או שניים על יחסיה של המפלגה הדמוקרטית, כמו גם של ברק אובמה, אל ישראל. בתשובה לשאלה על קולות היהודים בפלורידה והשפעת הקו הקשה שנוקט נתניהו ביחס לאובמה על דפוס הצבעתם של הללו, אמרה חברת הקונגרס את הדברים הבאים:

אנו מוודאים כי מצביעים יהודיים יידעו שאין אח ורע להתנהלותו של הנשיא אובמה ביחס לישראל. למעשה, אני מבקשת להתעקש מעט ולומר כי בין הנשיא אובמה וראש הממשלה נתניהו שוררת מערכת יחסי עבודה קרובה ביותר. הם נפגשים ומשוחחים באופן קבוע וראש הממשלה נתניהו אף שב ואמר כי הנשיא אובמה עמד לצידה של ישראל... וישנם מנהיגים ישראל מכל קצוות הקשת הפוליטית שטענו באופן עקבי כי לישראל אין ידיד גדול מהנשיא אובמה.31

תגובתה של ווסרמן-שולץ חשובה משני טעמים. ראשית, כיוון שהיא חשה צורך לציין את "מערכת יחסי העבודה הקרובה מאד" של שני מהנהיגים ובכך להסיט את הדיון ממערכת היחסים של נתניהו עם רומני למערכת היחסים של ראש הממשלה עם אובמה. אלו יחסים שנתניהו התרשל בצורה ברורה בטיפוחם. שנית, בצטטה את התבטאותו החיובית של נתניהו אודות הנשיא אובמה הזכירה ווסרמן-שולץ לציבור הצופים כי המפלגה הדמוקרטית לא תתפתה להיגרר אחר ראש הממשלה – התמיכה בישראל תיוותר אינטרס של המפלגה הדמוקרטית לא פחות משהיא אינטרס של המפלגה הרופובליקאית. במונחים אמריקאיים, זהו מסר אזהרה חריף להנהגה הישראלית שלשונו: תמיכה ברומני היא הכרזת מלחמה על המפלגה הדמוקרטית כולה, ועל מחצית מן האומה האמריקאית. זוהי דרך מסוכנת ביותר לישראל.

התבטאותה של חברת הקונגרס ווסרמן-שולץ ב-MSNBC היתה סולם שבעזרתו יכול היה נתניהו לרדת מן העץ הגבוה עליו הוא טיפס. לו היה נתניהו מנצל את ההזדמנות להסכים עם דבריה של חברת הקונגרס, יתכן שהיה שב וזוכה באהדתם של חברי המפלגה הדמוקרטית. התייחסות חיובית לדברי ווסרמן-שולץ בוודאי לא היתה משפיעה באופן דרמטי של יחסי החוץ של ישראל עם ארה"ב, אך היא היתה יכולה לשמש כעדות לכך שנתניהו מבין עד כמה הוא הצליח להתסיס ולהרתיח את המפלגה הדמוקרטית. במקום זאת, בחר נתניהו להתעלם מדברי חברת הקונגרס ויצא לסיור באירופה במטרה לגבש לובי נרחב להידוק הסנקציות על איראן. בעיניים דמוקרטיות, השתמע מסיור זה כי מבחינת נתניהו, אין לסמוך על אובמה בנושא האיראני ויש להיזקק לבנות ברית אחרות.

(3) שגיאה של הרגע האחרון

ב-4 בנובמבר, ימים ספורים לפני שיצאו אזרחי אמריקה לקלפיות, נתניהו העניק ראיון שהגדיש את הסאה עבור דמוקרטים רבים. בראיון ל"עובדה", רמז נתניהו כי אם ארה"ב לא תגבה אותו, הוא מוכן לצאת לבד לתקיפה באיראן, תוך שהוא מדגיש כי האיום הזה "אינו הצגה".32 על דבריו של נתניהו בראיון הזה כתב "הניו יורק טיימס": "דבריו הקשוחים של מר נתניהו והתזמון שלהם – ערב הבחירות לנשיאות אמריקה – הנם מתכון בטוח להצית מחדש חילוקי דעות עם וושינגטון אודות הדרך הראויה למנוע מטהרן לפתח פצצה גרעינית".33 התבטאות זו של נתניהו הגיעה סמוך לאחר שהתבהר להנהגה הישראלית שהממשל בראשות אובמה שוקל לנהל עם איראן שיחות ישירות לאחר הבחירות. נתניהו (יחד עם שגריר ישראל בארה"ב, מייקל אורן) יצא אז במסר סרבני והנחה את השגרירויות והקונסוליות הישראליות ברחבי העולם להכחיש כל ידיעה על שיחות דו-צדדיות בין איראן לארה"ב, ולהמנע מהצהרות פומביות בנושא.34 קיומה של תכתובת דיפלומטית זו דלף לתקשורת והוסיפה לכרסום במעמדו של נתניהו.

כשאובמה זכה לבסוף בבחירות, נתניהו הזדרז לברך את הנשיא בפומבי בעוד לשכתו מנסה למזער נזקים.35 בה בעת, הוא לא הסגיר כל כוונה "להכיר באופן ישיר במעידותיו"36 במהלך הבחירות בארה"ב ונראה כי הוא איתן בדעתו ביחס לנשיא. חרף מכתבה הפומבי של הסנטורית בוקסר וחרף ההזדמנות שנקרתה בדרכו של נתניהו בדמות הראיון שנתנה חברת הקונגרס ווסרמן-שולץ, נתניהו התמיד במשחק הקלוקל שלו אל מול הפוליטיקה האמריקאית.

סיכום

בנימין נתניהו נהנה ממוניטין של מומחה בפוליטיקה אמריקאית; הוא כונה במאמר דעה מאת אורי משגב, "הסנטור מקיסריה".37 אך במירוץ האחרון לבחירות האמריקאיות לנשיאות הפגין ראש הממשלה שיפוט לקוי והמחיש עד כמה המוניטין שדבק בו אינו מוצדק, ושוב, לא משום שבחר במועמד שהפסיד. הידחפותו המגושמת לפוליטיקה הבין-מפלגתית בארה"ב הביאה להתנכרות אליו של מחנה פוליטי שלם המקיף את מרביתה של המפלגה הדמוקרטית. פרשנים פוליטיים, סנטורים, חברי קונגרס ודמויות ציבוריות אחרות בארה"ב הגיבו למהלכיו בתקיפות חסרת תקדים. הללו נקטו בכל האמצעים העומדים לרשותם על מנת להפגין את כעסם על ראש הממשלה והוא הצליח להחמיץ זאת, או לכל הפחות, לא להגיב לכך בהתאם.

היכולת להתנהל באופן ראוי ונכון אל מול שותפתה החשובה ביותר של מדינת ישראל, על מגוון המחנות הפוליטיים שבה, הינה יכולת חיונית למי שמבקש להיות מנהיגה של ישראל. מי שמנהיג את ישראל מוכרח לנהל את יחסי החוץ שלה מתוך ראייה רחבה ככל שניתן. ולבסוף, הכרחי כי ההנהגה הישראלית תבין שבתקופת הבחירות בארה"ב, נחלקת האומה האמריקאית בין שתי מפלגות אולם לא בין שני עמים.

רחוק מלהצדיק את הילת הקוסם דובר-האנגלית שדבקה בו, נתניהו נכשל בכל המבחנים האלו.  

הערות שוליים

1ראו לדוגמה אודי סגל "המשבר בין נתניהו לאובמה מחריף", 12/09/12, http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast/Article-e304ced8f7bb931017.htm. ולאחר הבחירות, יעקב אילון, "לנתניהו אין סיכוי לשקם יחסיו עם אובמה", 07/11/12, http://www.mako.co.il/news-world/usa-elections-2012/Article-c99296fec59da31006.htm.

2יוסי ורטר, "הנבואה ניתנה – אסטרטג–העל שהפיל את נתניהו", 09/11/12, http://www.haaretz.co.il/news/elections/1.1860127.

3ב-1960 הצהיר קנדי כי "הידידות עם ישראל אינה עניין מפלגתי. זוהי מחויבות לאומית". ראו דיוויד האריס, "האמת אודות התמיכה הדמוקרטית בישראל" (אנגלית), 25/10/12, http://www.njdc.org/media/entry/democrats102512.

4כך לדוגמה, בעוד מרבית המוטבים של הסיוע הצבאי האמריקאי מקבלים את התמיכה האמריקאית בתשלומים, כל הסיוע הצבאי לישראל מתקבל ב-30 הימים הראשונים של השנה הפיסקלית. ראו ג'רמי שארפ, "הסיוע הזר של ארה"ב לישראל" (אנגלית), שירות המחקר של הקונגרס, 12/03/12, http://jrnetsolserver.shorensteincente.netdna-cdn.com/wp-content/uploads/2012/04/Military-Aid-to-Israel.pdf.

5הבית הלבן, "הערות הנשיא בועידת אייפאק 2011" (אנגלית), http://www.whitehouse.gov/photos-and-video/video/2011/05/22/president-obama-2011-aipac-policy-conference#transcript

6ראו תדריך אייפאק למושב הראשון של הקונגרס האמריקאי ה-112, עמ' 30, http://www.aipac.org/~/media/Publications/Policy%20and%20Politics/AIPAC%20Analyses/Issue%20Memos/2011/02/AIPACBriefingBook2011.pdf.

7ג'פרי גולדברג, "מדוע אובמה עדיף לישראל מרומני" (אנגלית), 06/11/12, http://www.theatlantic.com/international/archive/2012/11/why-obama-is-better-for-israel-than-romney/264348/.

8ראו רן דגוני, "רומני ונתניהו חברים? השגריר בארה"ב: לישראל אין העדפות", 13/04/2012, 
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000740928.

9רומני "ובכן, אני יכול לספר לכם שיש לי לי צוות מצוין של יועצים מנוסים בצורה יוצאת דופן ומצליחים במיוחד. לא ידעתי שהחבר'ה האלה בארה"ב, המקבילים של קרל רוב, עובדים במירוצי (בחירות) בכל העולם. בארמניה, באפריקה, בישראל. אני מתכוון, הם עובדים עבור ביבי נתניהו במירוצים שלו. אז במהלך עבודתם איתו, הם ראו אילו מודעות עובדות ואילו תהליכים הם היעילים ביותר ו...אה, יש לנו רעיונות לגבי הפעולות שלנו בהמשך הקמפיין. הייתי מספר לכם, אבל אז אאלץ, אתם יודעים, לירות בכם" (צחוק של הקהל). http://www.youtube.com/watch?v=P7i7zVRFKSA.

10רומני: "ואני מביט בפלסטינים שאינם רוצים בכלל להסתכל על בכיוון של שלום, למטרות פוליטיות, מחויבים להרס והשמדה של ישראל, ושאר הנושאים הקיצוניים הללו, ואני אומר: פשוט אין שום דרך". http://www.youtube.com/watch?v=ziFW-t9fC0A. 

11ג'וש רוגין, "רומני קורא תיגר על הקוים האדומים של עצמו בעניין איראן במסגרת שיחה עם רבנים" (אנגלית), 21/09/12, http://thecable.foreignpolicy.com/category/topic/israel/palestine.

12מייקל בוראבו, 07/04/12, "חברות מ-1976 מהדהדת ב-2012" (אנגלית), http://www.nytimes.com/2012/04/08/us/politics/mitt-romney-and-benjamin-netanyahu-are-old-friends.html?pagewanted=all&_r=1&.

13ברק רביד, "הנאום של רומני, המילים של ביבי", 29/07/12, http://www.haaretz.co.il/news/barakravid/1.1788793.

14יוסי ורטר, "מה לא עושים בשביל חבר – רומני ביטל את הפגישה עם יחימוביץ' במפתיע", 29/07/12, http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.1788372.

15כריסטיאנה קורבין, "נתניהו מופיע בפרסומת בחירות שמרנית המשודרת בפולורידה" (אנגלית), 20/09/12, http://www.foxnews.com/politics/2012/09/20/netanyahu-star-new-election-ad-airing-in-florida/. והפרסומת עצמה: http://www.politico.com/blogs/burns-haberman/2012/09/netanyahu-ad-to-debut-in-florida-136034.html.

16לקראת סוף חודש יולי 2012, בעת שרומני חתם את ביקורו בארץ, הן אהוד ברק והן שמעון פרס הצהירו בפומבי בתמיכתם בפעולות שנקט הנשיא אובמה כנגד איראן. לדברי ברק אז "הממשל הנוכחי, תחת הנהגתו של ברק אובמה, עושה לטובת בטחון ישראל יותר מכל מה שאני יכול לזכור בעבר... במונחים של תמיכה בבטחוננו, שיתוף פעולה מודיעיני, והמוכנות לחלוק מחשבות באופן פתוח גם כאשר מתעוררים חילוקי דעות". וראו את צמד הראיונות בצירוף פרשנות אצל בן אמברוסטר, "מנהיגים ישראלים משבחים את מחויבותו של אובמה לבטחון ישראל" (אנגלית), 30/07/12, http://thinkprogress.org/security/2012/07/30/610531/peres-barak-obama-israel/?mobile=nc.

17יוסי ורטר, "הגרעין מת מצחוק – ההתנהלות הישראלית מול ממשל אובמה גורמת לאיראנים לגחך", 15/09/12, http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1824288. קטע הוידאו עם דבריו של נתניהו פורסם אצל ברק רביד, "נתניהו נגד ארה"ב: למי שמסרב לשים קו אדום אין זכות לבלום פעולה ישראלית", 11/09/12, http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1822009.

18ג'ו קליין, "אנטר ביבי" (אנגלית), 12/09/12, http://swampland.time.com/2012/09/12/enter-bibi/.

19קטע הוידאו ובו דבריו של קליין מופיע בקישור הבא http://www.lobelog.com/joe-klein-netanyahu-trying-to-push-us-into-war-with-iran/.

20דיוויד רמניק, "הימורים ניאו-קונסרבטיביים" (אנגלית), 12/09/12, http://www.newyorker.com/online/blogs/newsdesk/2012/09/have-benjamin-netanyahus-attacks-on-obama-gone-too-far.html.

21יוסי ורטר, "נתניהו לא עוצר באדום" 15/09/12, http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1824288.

22שם.

23הודעה לעיתונות של הסנאטורית ברברה בוקסר, "בוקסר מאוכזבת מהערותיו של ראש הממשלה הישראלי" (אנגלית), 12/09/12, http://boxer.senate.gov/en/press/releases/091212b.cfm.

24ראו מ.ג. רוזנברג, "אייפאק תחליט בשבוע הבא אם המועמד לסנאט מטעם קליפורניה משביע רצון מבחינת יחסו לישראל" (אנגלית), 27/02/10, http://www.huffingtonpost.com/mj-rosenberg/aipac-decides-next-week-w_b_479466.html.

25ראו הערותיו של הנשיא אובמה במעמד החתימה על החוק, 27/07/12, http://www.diplonews.com/feeds/free/29_July_2012_40.php, וכן תמונה המנציחה את מעמד החתימה: http://www.firstpost.com/topic/person/barbara-boxer-president-barack-obama-speaks-in-the-oval-office-image-00zR8EU6z78yr-2298-1.html.

26הילארי ל. קריגר, "סנאטורית הולמת בנתניהו על התערבותו בבחירות בארה"ב" (אנגלית), 14/09/12, http://www.jpost.com/DiplomacyAndPolitics/Article.aspx?id=285067.

27מואב ורדי ורביב דרוקר, "נתניהו תמך ברומני כי יועציו טענו שהוא ינצח בבחירות", 07/11/12, http://invokemobile.com/nana//iarticle.aspx?ServiceID=126&ArticleID=935911.

28ראו למשל בראיון לרשת פוקס ניוז, לקראת סוף הראיון, http://www.youtube.com/watch?v=Bv9LdPzMi0s.

29בעצרת האו"ם המחיש נתניהו את דרישתו לקוים אדומים באמצעות שרטוט קו אדום עבה על גבי ציור של פצצה שהציג בנאומו. וראו למשל את דיווחו של ברק רביד, "נתניהו באו"ם: עד הקיץ איראן תהיה על סף פצצת אטום; רק קו אדום יעצור אותה", 27/09/12, http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1831760.

30ג'וליאן פקט, "דמוקרטים יהודיים מזהירים את נתניהו להתרחק מן הבחירות הנשיאותיות בארה"ב" (אנגלית), 24/09/12, http://thehill.com/blogs/global-affairs/middle-east-north-africa/251031-jewish-dems-warn-netanyahu-to-butt-out-of-us-election.

31נח רוטמן, "ווסרמן-שולץ: לנשיא אובמה ולרוה'מ נתניהו ישנה 'מערכת יחסי עבודה קרובה מאד' (אנגלית)", 09/12/12, : http://www.mediaite.com/tv/wasserman-schultz-obama-and-israeli-p-m-benjamin-netanyahu-have-a-very-close-working-relationship/.

32אילנה דיין, גלעד טוקטלי, נעמה פרי, "נתניהו: לא נשים את המפתחות אצל האמריקנים", 5/11/12, הראין עם נתניהו מתחיל מן הדקה ה-35 http://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2013-e2afde9009f4a310/Article-c0bb99a4b90da31006.htm.

33ג'ודי רודורן, "נתניהו אומר שהוא ייצא לבד לתקוף את איראן" (אנגלית), 05/11/12, http://www.nytimes.com/2012/11/06/world/middleeast/netanyahu-uses-tough-tone-on-possible-iran-strike.html.

34הלן קופר ומארק לנדר, "מקורות רשמיים בארה"ב מוסרים כי איראן הסכימה לקיים שיחות על הגרעין" (אנגלית), 20/10/12, http://www.nytimes.com/2012/10/21/world/iran-said-ready-to-talk-to-us-about-nuclear-program.html?hp&_r=2&pagewanted=all&, וכן עלי ע'אריב, "מי מתנגד לדבר עם טהראן?" (אנגלית), 22/10/12, http://www.thedailybeast.com/articles/2012/10/22/who-opposes-talking-to-tehran.html

35אריק בנדר, "רה"מ הורה לשרים לא להגיב על ניצחון אובמה", 07/11/12, http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/414/251.html.

36ג'ודי רודורן, "נתניהו מזדרז למזער נזקים מול אובמה" (אנגלית), 07/11/12, http://www.nytimes.com/2012/11/08/world/middleeast/netanyahu-rushes-to-repair-damage-with-obama.html?ref=benjaminnetanyahu.

37אורי משגב, "הסנטור מקיסריה", 31/07/12, http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1789398.

 
שתף מאמר זה