צ'אק הייגל וישראל

לנייר העמדה המלא לחצו כאן (אנגלית)

במרכז הסערה סביב מינויו הצפוי של הסנטור הרפובליקאי לשעבר צ'אק הייגל לתפקיד מזכיר ההגנה האמריקאי ניצבת שאלת מחויבותו לישראל. כיצד הצליחה ישראל להשתרבב שוב למחלוקת פנימית אמריקאית? מקורה של המחלוקת בהתבטאות של הייגל ב-2006 על כך ש"הלובי היהודי מטיל אימה על אנשים רבים" בוושינגטון. התבטאות זו, לצד סירובו של הייגל לחתום על שורה של מכתבים הצהרתיים בנוגע לישראל, משמשים כעת את הימין האמריקאי במסע נגד מינויו, על אף שרקורד ההצבעות שלו בשתיים עשרה השנים שבילה בסאנט נטול רבב בכל הקשור בישראל. 

 

בנייר עמדה חדש טוענים אבנר ענבר ואסף שרון ממולד כי גם במקרה זה הלובי הישראלי מחוייב לאידיאולוגיה הפוליטית של הימין הישראלי, אך לא לאינטרסים האמיתיים של ישראל. גישתו של הייגל למזרח התיכון שקולה, רציונלית ומבכרת אינטרסים על אידיאולוגיה ושיתוף פעולה איזורי על פני פעולות חד-צדדיות. ההתנגדות למינויו בקרב חוגים יהודיים-שמרניים בארה"ב משקפת חשש משינוי בסטטוס-קוו שמאפשר למדיניות ההרסנית של ממשלת נתניהו לחתור תחת האינטרסים החיוניים של ישראל וארה"ב כאחד.