קוראים לזה "קליינטליזם"

החלטת קבינט הדיור, בעקבות יוזמת שר האוצר, שלא לגבות מע"מ מרוכשי דירה חדשה כדירה ראשונה היא בעלת חשיבות כלכלית ופוליטית רבה: לא משום שהיא צפויה להביא ל"קירור" שוק הדיור ולהורדת מחירי הדיור. התוצאה הזו הרי מוטלת בספק (כאן וכאן). ההחלטה חשובה כי היא מלמדת על מידת נכונותו של שר האוצר להיטיב עם צרכיהם הכלכליים של קהל המצביעים שלו על חשבון הציבור הכללי. בלועזית קוראים לזה קליינטליזם.

מי שירוויח יותר ומי שירוויח פחות

השלכות הכלכליות של הצעד על שוק הדיור כלל לא ברורות, כפי שכבר ציינה נגידת בנק ישראל בעת הדיון בממשלה: באיזו מידה תוביל הפחתת המע"מ להוזלת מחירי הדיור ומה הסיכויים שהיא דווקא תגרום לעידוד הביקושים? האם הממשלה תצליח לפקח באופן אפקטיבי על מחירי הדירות ולמנוע מהקבלנים להעלות את מחירי הדירות כגובה שיעור המע"מ שהופחת, או שמא ייווצר עקב תחרות בין הקונים מעין שוק שחור?

אולם גם אם הצעד ישיג את מטרתו מבלי שישפיע לרעה על שוק הדיור, ראוי לבחון מי ייהנה ממנו יותר ומי פחות. להורדת המע"מ על דירות יש משמעות "רגרסיבית" ברורה. ייהנה ממנה מי שגם כך יכול להרשות לעצמו לקנות דירה יותר יקרה: רוכשי דירת ארבעה חדרים יותר מאשר רוכשי דירת שלושה חדרים, ורוכשי דירה במרכז הארץ יותר מאשר רוכשי דירה בפריפריה. אמנם, ישנה גם תקרת מקסימום להטבה – מחיר הדירה לא יעלה על 1.6 מיליון ₪, אבל גם תחת תנאי זה ייהנו זוגות צעירים רוכשי דירות חדשות בשכונת ציפור (הכרמים) במודיעין (שם דירת 4 חדרים חדשה עולה בממוצע 1,454,000 ₪) הרבה יותר מאשר רוכשי דירות חדשות בשכונת הפרחים בקריית גת (884,000 ₪ לדירת ארבעה חדרים חדשה).

ומי לא ייהנה מהטבה זו כלל? כמובן, מי שאין באפשרותו לגייס את ההון העצמי הנחוץ לרכישת דירה. מכיוון שממילא מחירי המשכנתא, כלומר הריביות, נמוכים מאד, למעשה היום המכשול העיקרי שעומד בפני רוכשי דירות הוא מכשול ההון העצמי. משמעות ההטבה של לפיד היא גם צמצום בגובה שיעור המע"מ של ההון העצמי הדרוש לרכישת דירה. אולם הצמצום הזה לא יועיל למי שאין לו מלכתחילה את עיקר ההון העצמי. לפי דרישת 25% הון עצמי, גם עם הטבת המע"מ, בשכונת ציפור (הכרמים) במודיעין עדיין יידרשו לפחות 298,070 ₪ כדי לקבל את המשכנתא לדירה ובשכונת הפרחים בקריית גת עדיין יידרשו לפחות 181,220 ₪. סכומים בלתי מבוטלים בעליל.

ומי עוד ייהנה פחות או לא ייהנה כלל מן ההטבה? האוכלוסיות החלשות ביותר של ישראל. ידוע לכל מי הן שתי קבוצות האוכלוסייה ששר האוצר כלל אינו חפץ ביקרן, ולכן אחד הקריטריונים לזכאות הינו שירות צבאי או אזרחי. זהו הצד השני של המטבע של פרויקט "השוויון בנטל" של לפיד, שמבקש לפגוע ברגל גסה הן בשינויים העדינים, ההדרגתיים אך המשמעותיים, שמתרחשים בחלקים נרחבים של החברה החרדית, והן בעקרון השוויון מול אזרחי ישראל הערבים. "בלי הזועביס", לא בממשלה ולא במדיניות.

יש לגנות את ה"קליינטליזם", לא את "השיקולים הפוליטיים"

האם זהו מקרה, שבשכונת ציפור במודיעין ייהנו מהטבות גבוהות בהרבה מאלו שייהנו מהן בשכונת הפרחים בקריית גת? קרוב לוודאי ששר האוצר מודע לכך שתושבי שכונת ציפור, ותושבי שכונות מעמד הביניים הדומות לה, הם שהעלו אותו לשלטון (29.7% הצבעה ל"יש עתיד" בשכונת ציפור במודיעין בבחירות 2013, וכ-27% הצבעה ל"יש עתיד" בכלל מודיעין-מכבים-רעות אל מול 9.5% הצבעה בקרית גת). דרכו של לפיד לראשות הממשלה עוברת דרך תושבי שכונת ציפור במודיעין, לא דרך תושבי קריית גת. אצלם הוא בסך הכל היה ויישאר לא יותר מ"ש"ס של מעמד הביניים". מפלגת סקטור כמו כל מפלגת סקטור אחרת.

הצרות של תושבי קריית גת ושאר צרכני השירותים החברתיים בישראל לא נגמרות כאן כי מישהו יצטרך לשלם על ההטבה הזו לקהל הבוחרים של שר האוצר, והמישהו הזה הוא הם. מיסים אחרים ככל הנראה לא יועלו כאן, לאור התנגדותו עקרונית של ראש הממשלה להעלאות מסים, ולאור העובדה שגם ראש הממשלה וגם שר האוצר לא ירצו להגדיל את המיסוי על מעמד הביניים משיקולים אלקטוראליים. סביר יותר שבבוא העת – בעוד שנה או שנתיים, לא מייד כמובן – יינקטו קיצוצים תקציביים. ניסיון העבר מלמד שהקיצוץ לא יבוא מתקציב הביטחון אלא מתקציבי הרווחה והחינוך.¹

אבל למעשה, אם נחזור לנקודת ההתחלה של המאמר הזה – כלומר לכך שההשפעה של הצעד הזה על שוק הדיור מוטלת בספק רציני – ייתכן שבכלל שמדובר בצעד סמלי יותר מאשר צעד ממשי. אם כך, למה להיות מוטרדים, הרי בסוף אף אחד לא באמת ישלם על ההטבה? התשובה לכך היא שהנכונות של שר אוצר לנקוט בפוליטיקה סמלית במסגרתה "מי שאין לו" מסבסד את "מי שיש לו", היא מגונה גם אם היא מכוונת רק לדעת הקהל.

למען הסר ספק: הגינוי של הפוליטיקה של יאיר לפיד לא צריך להתפרש כגינוי מלכתחילה, בנוסח הכלכלן הראשי המתפטר של משרד האוצר, מיכאל שראל, של כל מדיניות כלכלית שמונעת משיקולים פוליטיים. שיקולים פוליטיים בהחלט צריכים להנחות את תהליכי קבלת ההחלטות בתחום המדיניות הכלכלית, ולרסן את ההשפעות השליליות הרבות של מנגנוני המחירים של השוק. השאלה היא כמובן איזה מין שיקולים פוליטיים הם ראויים ואלו לא. קידום השוויון הכלכלי-חברתי, בתחום הדיור ובכלל, הוא שיקול פוליטי ראוי. דאגה סקטוריאלית לעתיד של מצביעי לפיד, היא לא.

בהכנת המאמר השתתף אלון קורם.