כשלון ההרתעה

להורדת המחקר המלא ליחצו כאן

בעשורים האחרונים, במקביל להתבססותה של תפיסת "ניהול הסכסוך" בזירה הפוליטית, הפך מושג ההרתעה לרעיון המארגן של תפיסת הביטחון הישראלית. הקשר בין השניים אינו מקרי: הרתעה היא אסטרטגיה המשרתת שחקנים המבקשים לשמר את הסטטוס קוו מול יריביהם. ככל שישראל התרחקה מהחתירה להסדרים מדיניים והעמיקה את שליטתה בגדה המערבית, נדמה היה למקבלי ההחלטות כי שימוש נרחב ואקטיבי בהרתעה יוכל לספק ביטחון בתנאים של עימות מתמשך. ממשלות ישראל הטילו על מערכת הביטחון משימה בלתי אפשרית: להביא מדינות וארגונים עוינים סביבנו לכדי השלמה עם מצב העניינים שנוצר לאחר מלחמת ששת הימים באמצעות הטלת מורא.  אלא שמושג ההרתעה הישראלי אינו תואם את תכליותיה האסטרטגיות של הרתעה צבאית ועוצב בהתאם להנחות שגויות לגבי מניעי היריב. על אף שניתן לעשות שימוש אפקטיבי בהרתעה בהקשרים מסוימים, שימוש נרחב בהרתעה ככלי למניעת הסלמה אינו תואם את מאפייני הסכסוך. בפועל, תפיסת ההרתעה הישראלית שירתה את הקונספציה הכושלת של ניהול הסכסוך, ובכך גם את האג'נדה הפוליטית של הימין המתנחלי.

מחקר זה בוחן את הכשלים המושגיים והיישומיים של תפיסת ההרתעה בישראל, ומבקש להראות כי מוטב לישראל להיגמל מהחשיבה במונחים הרתעתיים. נטען כי בעבר עשתה ישראל שימוש אפקטיבי בהרתעה – עד כדי כך שהצליחה להביא את העולם הערבי לכדי השלמה עם קיומה בגבולות 1948. ואולם, כיום עושה ישראל שימוש בהרתעה לא כדי להתמודד עם איום קיומי, אלא כדי להביא את שכנותיה להשלים עם הסטטוס קוו שהיא מנסה לכפות ביחס לסוגייה הפלסטינית.

הניתוח מראה כי המדיניות הישראלית לקתה בבלבול מתמשך בין הרתעה מניעתית – שמבקשת לסכל מתקפה באמצעות הפגנת כוח מספיק להדיפתה, לבין הרתעה עונשית – שמבקשת להרתיע באמצעות איום בתגובה קשה. הרתעה עונשית, נטען, אינה מתאימה למצב שבו היריב נחוש לשנות את הסטטוס קוו, שכן לא ניתן להעריך מהו העונש שיוכל להניאו מפעולה. אירועי 7 באוקטובר ממחישים כי הרתעה לבדה איננה יכולה להבטיח יציבות, ועל כן ישראל ניצבת בפני הכרעה בין המשך מדיניות של לוחמה אינסופית לבין פנייה מחודשת למאמץ להסדרת הסכסוך. 
__________________________________________________________________________

המחקר נכתב לפני פרוץ מלחמת ישראל-איראן של חודש יוני 2025. על אף שאסון ה-7.10 שחק את האמון של הציבור הישראלי ביכולתה של הרתעה לספק ביטחון, נדמה שהפסקת האש מול איראן מחזירה את ההרתעה למרכז הבמה. הפעולה הצבאית נועדה אמנם לשלול מאיראן את יכולותיה בתחום הגרעין הצבאי ופיתוח טילים ארוכי הטווח, אולם בהינתן שתוצאות המלחמה, שאינן ברורות לחלוטין בשעת כתיבת שורות אלה, השאירו בידי איראן יכולות משמעותיות, ובהיעדר הסכם אף את היכולת לשקם את היכולות שנגרעו ממנה, תוצאות המלחמה המיידיות, כפי שכתב הפרשן הצבאי של הארץ עמוס הראל, "יצרו מאזן הרתעה חדש". ללא מדיניות ישראלית חדשה ביחס לאתגרי הביטחון האזוריים, הכשלים המפורטים במחקר שלפניכם יחזרו לאיים על שלומם וביטחונם של אזרחי ישראל. יתר על כן, הגיונה הבסיסי של ההרתעה הישראלית – כפיית מצב עניינים מועדף באמצעות הטלת פחד – עלול לחזור אל השיח הציבורי והמקצועי בכסות של מונחים אחרים, כגון "הכרעה" ו"כפייה" ולהוליך שוב את הציבור שולל בדבר האפשרות לעצב מציאות יציבה ובטוחה באמצעות עוצמה צבאית לבדה.