אודות הכותב
ד"ר אבנר ענבר
מייסד ומנהל אקדמי
מה הלאה: אסטרטגיה למאבק על הדמוקרטיה #1
התרחישים, הסכנות ודרכי ההיערכות לקראת אתגרי המחאה הבאים
לקריאת המאמר המלא.
המחאה הציבורית הנרחבת שמתנהלת בחודשיים האחרונים נגד ההפיכה המשטרית שמקדמת ממשלת נתניהו-בן-גביר מוכיחה כי בישראל קיים מחנה ליברלי רחב, אנרגטי ונחוש. המאבק מוציא לרחובות מדי שבוע מאות אלפי מפגינים, ומצליח לגייס שדרות רחבות בציבור הישראלי שנטו עד כה להתבונן בתהליכים הפוליטיים מהצד. בתוך שבועות ספורים, הצליחה המחאה לייצר לגיטימציה ציבורית לצעדים מרחיקי לכת, עד כדי נכונות לאי-ציות אזרחי של מגזרים מרכזיים בחברה הישראלית.
למחאה ספונטנית ומבוזרת יש יתרונות גדולים, אך גם חסרונות מובנים. בראשם, חוסר היכולת לאמץ סדר-יום פוליטי מגובש ואסטרטגיה ארוכת-טווח. סוד כוחה של המחאה טמון בהתמקדותה בדרישה הקונקרטית לעצירת יוזמות החקיקה האנטי-דמוקרטיות המונחות כעת על השולחן. אולם, בקרוב תיתקל תנועת המחאה באתגרים חדשים, שבהיעדר מנהיגות מקובלת או אסטרטגיה פוליטית מוסכמת עלולים לפזר ולפרק אותה. בראש ובראשונה, התמקדותה של המחאה בבלימת יוזמות החקיקה לריסוק מערכת המשפט תציב את המחנה בפני שוקת שבורה במידה והיוזמות יעברו בקריאה שלישית בכנסת בשבועות הקרובים. זוהי גם האסטרטגיה של הממשלה מול המחאה הנרחבת – לצלוח את השבועות הקרובים, מתוך ציפייה שהמחאה תדעך מעצמה לאחר שהקואליציה תברך על המוגמר. על כן, יש להיערך כבר עכשיו לאפשרויות השונות שהעתיד הקרוב עשוי להביא, ובראשן האפשרות הסבירה – אם כי בפירוש לא וודאית – שיוזמות החקיקה השונות יתקבלו וההפיכה המשטרית תהפוך לחוק.
שלושה תרחישים אפשריים עומדים על הפרק: (1) אישור החוקים לביטול עצמאות מערכת המשפט באופן חד-צדדי על-ידי הקואליציה; (2) העברת החוקים בגרסה מרוככת במסגרת פשרה כזו או אחרת, תוך שיתוף פעולה של גורמים באופוזיציה; (3) נסיגה של הקואליציה מיוזמות החקיקה העיקריות לאור הלחץ הציבורי. על אף שהתרחיש השלישי יסמן הצלחה מסחררת של תנועת המחאה, והתרחיש הראשון יתפרש ככישלון מהדהד - אף אחד מהתרחישים הללו לא יסמן את סוף המאבק של נתניהו-רוטמן-בן-גביר בדמוקרטיה הישראלית, ולא אמור להוביל להתפוגגות המחאה. הסכנה למאבק בהפיכה המשטרית נובעת מכך שתנועת המחאה תופסת את פעולותיה כקרב בלימה קצר טווח נגד יוזמות החקיקה הספציפיות שעומדות על הפרק. אולם, תנועת המחאה תעמוד במשימה שהציבה לעצמה – שמירה על הדמוקרטיה בישראל – רק אם תאמץ מטרות פוליטיות ארוכות טווח, המכוונות אל מעבר לגל החקיקה הנוכחי.
לקריאת המאמר המלא.
המחאה הציבורית הנרחבת שמתנהלת בחודשיים האחרונים נגד ההפיכה המשטרית שמקדמת ממשלת נתניהו-בן-גביר מוכיחה כי בישראל קיים מחנה ליברלי רחב, אנרגטי ונחוש. המאבק מוציא לרחובות מדי שבוע מאות אלפי מפגינים, ומצליח לגייס שדרות רחבות בציבור הישראלי שנטו עד כה להתבונן בתהליכים הפוליטיים מהצד. בתוך שבועות ספורים, הצליחה המחאה לייצר לגיטימציה ציבורית לצעדים מרחיקי לכת, עד כדי נכונות לאי-ציות אזרחי של מגזרים מרכזיים בחברה הישראלית.
למחאה ספונטנית ומבוזרת יש יתרונות גדולים, אך גם חסרונות מובנים. בראשם, חוסר היכולת לאמץ סדר-יום פוליטי מגובש ואסטרטגיה ארוכת-טווח. סוד כוחה של המחאה טמון בהתמקדותה בדרישה הקונקרטית לעצירת יוזמות החקיקה האנטי-דמוקרטיות המונחות כעת על השולחן. אולם, בקרוב תיתקל תנועת המחאה באתגרים חדשים, שבהיעדר מנהיגות מקובלת או אסטרטגיה פוליטית מוסכמת עלולים לפזר ולפרק אותה. בראש ובראשונה, התמקדותה של המחאה בבלימת יוזמות החקיקה לריסוק מערכת המשפט תציב את המחנה בפני שוקת שבורה במידה והיוזמות יעברו בקריאה שלישית בכנסת בשבועות הקרובים. זוהי גם האסטרטגיה של הממשלה מול המחאה הנרחבת – לצלוח את השבועות הקרובים, מתוך ציפייה שהמחאה תדעך מעצמה לאחר שהקואליציה תברך על המוגמר. על כן, יש להיערך כבר עכשיו לאפשרויות השונות שהעתיד הקרוב עשוי להביא, ובראשן האפשרות הסבירה – אם כי בפירוש לא וודאית – שיוזמות החקיקה השונות יתקבלו וההפיכה המשטרית תהפוך לחוק.
שלושה תרחישים אפשריים עומדים על הפרק: (1) אישור החוקים לביטול עצמאות מערכת המשפט באופן חד-צדדי על-ידי הקואליציה; (2) העברת החוקים בגרסה מרוככת במסגרת פשרה כזו או אחרת, תוך שיתוף פעולה של גורמים באופוזיציה; (3) נסיגה של הקואליציה מיוזמות החקיקה העיקריות לאור הלחץ הציבורי. על אף שהתרחיש השלישי יסמן הצלחה מסחררת של תנועת המחאה, והתרחיש הראשון יתפרש ככישלון מהדהד - אף אחד מהתרחישים הללו לא יסמן את סוף המאבק של נתניהו-רוטמן-בן-גביר בדמוקרטיה הישראלית, ולא אמור להוביל להתפוגגות המחאה. הסכנה למאבק בהפיכה המשטרית נובעת מכך שתנועת המחאה תופסת את פעולותיה כקרב בלימה קצר טווח נגד יוזמות החקיקה הספציפיות שעומדות על הפרק. אולם, תנועת המחאה תעמוד במשימה שהציבה לעצמה – שמירה על הדמוקרטיה בישראל – רק אם תאמץ מטרות פוליטיות ארוכות טווח, המכוונות אל מעבר לגל החקיקה הנוכחי.
לקריאת המאמר המלא.
שתף מאמר זה
