סיכום עשור ואתגרי העשור הבא בהיבט המדיני-ביטחוני

הישענותה של ישראל על פתרונות צבאיים וטכנולוגיים לאיומים הנשקפים לה מסמאת אותה ומונעת גיבוש מדיניות ביטחון לאומי כוללת ונקיטת יוזמה מדינית, ובפרט בשאלת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תנאי הכרחי לכך הוא שיקום הלכידות הפנימית בחברה הישראלית.

לקריאת הנייר המלא לחצו כאן

השולחן העגול, שכלל בכירים לשעבר במערכת הביטחון ושורת מומחים בסוגיות של הביטחון לאומי, כונס בפתח העשור החדש מתוך התבוננות מהעשור החולף לזה שיבוא, במטרה לקיים דיון לימודי שתכליתו לחפש בתוך המציאות האסטרטגית הנוכחית של ישראל את נקודות העיוורון והאתגרים שנעלמים מעיני הדרג המדיני והצבאי. הדיון נחלק לשלושה חלקים נושאיים, בהם נבחנו היבטים שונים ומשלימים. בראשון נדונו באופן ביקורתי האיומים על ביטחונה הלאומי של ישראל, במובנם הרחב. בחלק השני המיקוד עבר לזירה הפלסטינית, על מאפייניה הייחודיים, כאבן יסוד בעתידה של ישראל. החלק השלישי סיפק מבט לעשור הבא ולנקודות בהן ישראל צריכה להתמקד. אלה התובנות העיקריות שהתחדדו במהלך הדיון ושיש בהן בכדי לתרום לשיח הציבורי, על אחת כמה וכמה בתקופת בחירות רוויית דיסאינפורמציה ועיוותי מידע.

נקודות עיקריות:

  1. תפקידה של מערכת הביטחון מוגבל, מטבעה, להתמקדות בחצי הכוס הריקה, בסיכונים. על רקע זה, בולטת היעדר אסטרטגיה מדינית של ישראל.בעקבות עליונותה, ישראל התרגלה לחפש לכל איום מענה טכנולוגי. שיטת הפעולה הזו אינה עובדת ועתידה להיכשל לאורך זמן. הדוגמא של רצועת עזה היא המחשה מובהקת למקרה בו הפתרונות הצבאיים והטכנולוגיים הגיעו למיצויים. אין תחליף לפתרונות מדיניים. כיום חסרה מערכת סדורה של דיון שיטתי, סדור ורציף בחלופות מדיניות לפתרון אתגרים צבאיים, בשגרה ובחירום
  2. חלק מהציבור הישראלי סבור שהעשור החולף בסכסוך הישראלי-פלסטיני היה מצוין עבור ישראל, והלוואי שיהיה עוד אחד כזה. אבל למען האמת, מדובר בעשור אבוד שרצוף בהחמצת הזדמנויות. תכנית טראמפ היא אישור דה יורה של גישה חד צדדית לנושא הפלסטיני שנוקטת מדינת ישראל במשך העשורים האחרונים, ובעיקר בעשור האחרון, ומגבירה את האשליה עבור ישראל שאם לא עושים כלום קורה בסוף משהו טוב
  3. כאשר עוסקים בשאלת עזה במבודד זו טעות חמורה. רצועת עזה היא חלק מהסוגייה הפלסטינית כולה, לא ניתן להתיר את הזיקה לגדה. הברירה האמיתית היא בין הסדר לבין הסדרה. אמנם אי אפשר להגיע לפתרון שתי מדינות מהיום למחר, אבל אי אפשר שלא להגיע אליו בסופו של דבר. זהו הפתרון היחיד שיבטיח את המשך החזון הציוני
  4. הבעיה הקשה ביותר בישראל 2020 היא היעדר חזון לאומי למדינת ישראל והתרחקות מתמשכת מערכי היסוד של מגילת העצמאות, בדגש על תהום שנפערת בין יהודית לדמוקרטית.שאלת הלכידות החברתית מתקשרת מאוד עמוק לשאלת החזון. יש סדקים עמוקים מאוד בחברה הישראלית, ולמרבה הצער הפוליטיקאים שופכים הרבה מאוד בנזין למדורה הזו בשביל רווחים קצרי מועד. כנגד זה חובה לעודד דיון ציבורי, שמטרתו בירור המכנה המשותף הבסיסי הכי נמוך שבכוחו ללכד את החברה. החל בתוך הציבור היהודי, המשך ביחסים בין יהודים לערבים אזרחי ישראל ומשם לישראלים ולפלסטינים
לקריאת הנייר המלא לחצו כאן
 
שתף מאמר זה