כדי לשפר את המערכת הפוליטית, יש לשנות את שיטת הבחירות
ערב בחירות 2019ב׳ המערכת הפוליטית הישראלית תקועה מתמיד ונראה שזה לא הולך להשתנות גם ביום רביעי בבוקר. המאבקים הקואליציוניים אינם מאפשרים לקדם רפורמות ומהלכים משמעותיים, ומערכות הבחירות אינן מולידות הכרעות מובהקות.
שורש הבעיה היא היחלשות הזהות המפלגתית בישראל. בעבר היא קבעה איזו קבוצת כדורגל לאהוד ולאיזו קופת חולים ללכת; אבל אחרי שבעשורים האחרונים המוסדות שבהם החזיקו המפלגות הופרטו או הולאמו, נחלשה מאוד הזהות המפלגתית. התוצאה: נוצר תמריץ עבור פוליטיקאים בכירים לפרוש ממפלגתם ולרוץ לבד (זהות מפלגתית איתנה אינה בולמת אותם מלעשות כך); מוקמים שברירי מפלגות רבים; המערכת הפוליטית מתפצלת ומתפלגת; ולמפלגות אוטוקרטיות יש תמריץ למנות נציגים צייתנים. בד בבד, במפלגות דמוקרטיות שממשיכות לקיים פריימריז, קבוצות אינטרס מטות אותם לטובתן. ואולם – שיטת הבחירות הנוכחית בישראל אינה מאפשרת מוצא משתי הגישות הללו ומהבעיות המובנות בהן.
הניתוח החדש שכתבנו במולד סוקר את הסיבות המבניות למשבר ומשווה בין שיטות בחירות אלטרנטיביות ממדינות אחרות, ומראה, באמצעות סימולציה המבוססות על תוצאות האמת של בחירות 2019א', כיצד השיטה הנהוגה באירלנד – "הקול היחיד הנייד" – עונה, בהתאמות קלות, כמעט במדויק לצורכי החברה הישראלית. השיטה שמבטיחה אי-יציבות היא לא גזירת גורל. הגיע הזמן להתחיל לחפש אלטרנטיבות ראויות.
