להורדת המחקר המלא לחצו כאןמשטרת ישראל נמצאת בימים אלה בעיצומו של משבר היסטורי, אשר בא לידי ביטוי בשני מישורים מרכזיים: מצד אחד, כישלון מתמשך בהתמודדות עם מגפת הפשיעה ששוטפת את הארץ; ומצד שני, ההשתלטות הפוליטית חסרת התקדים של השר איתמר בן גביר, שהפך את המשטרה לכלי בידיו.
ההשתלטות של הימין הקיצוני על המשטרה היא נדבך נוסף – מסוכן במיוחד – במאמציה של הקואליציה לרסק את שלטון החוק ולהכפיף את מוסדות המדינה לאינטרסים הפוליטיים של המפלגות המרכיבות אותה. אבל בעוד גופים ציבוריים אחרים הצליחו להדוף את ניסיונות ההשתלטות מצד נתניהו ובעלי בריתו – משטרת ישראל נפלה במהירות וללא קרב. למעשה, בכירים רבים במשטרה התמסרו בהתלהבות לתהליך הפוליטיזציה וההשחתה שבן גביר הוביל. משימתו הראשונה של המסמך שלפניכם היא לנתח את הסיבות שבגללן המשטרה נכבשה בכזו קלות.
בשיח הציבורי התקבעו מספר הסברים להצלחתו המטרידה של יו”ר עוצמה יהודית. הסבר אחד, למשל, נוגע לשימוש האגרסיבי שבן גביר עשה בשיטת המינויים במשטרה. הסבר אחר תולה את הצלחתו בתוספות התקציביות שהביא לארגון. להסברים אלו יש אמנם אחיזה במציאות, אבל הם לוקים בכך שהם מבלבלים בין האמצעים שבהם נעזר בן גביר כדי להשתלט על המשטרה לבין סיבות העומק שאפשרו לו לעשות זאת מלכתחילה.
הטענה המוצגת כאן היא שבן גביר הצליח להכניע את המשטרה הודות לשורה של בעיות מבניות ותרבותיות שקיימות בה כבר עשרות שנים – ושהחמירו מאוד בעשור האחרון. השורש המשותף לכל הבעיות הללו הוא העובדה שמשטרת ישראל עדיין פועלת על בסיס פקודות, מבנים ארגוניים ותפיסה עצמית שקיבלה בירושה ממשטרת המנדט. כתוצאה מכך, היא מתפקדת כמשטרה בעלת אופי קולוניאלי: כזו שרואה את עצמה מחויבת לא לחוק אלא להוראות השלטון המרכזי; מקדשת הפעלת כוח ושיטות פעולה צבאיות על פני כל שיטת פעולה אחרת; נעדרת תחושת אחריות כלפי האזרחים; וחסרה מנגנוני פיקוח בסיסיים שמאפיינים גופי שיטור במדינות דמוקרטיות.
מכאן נובע כי ההרחקה של בן גביר מהמשרד לביטחון לאומי היא אמנם תנאי הכרחי לשיקום של המשטרה, אבל היא אינה פתרון לבעיות העומק שמהן סובל הארגון. לכן מטרתו השנייה של המסמך היא לפרוש בפני הקוראים שורה של המלצות מדיניות 5 שבכוחן גם להפוך את המשטרה לאפקטיבית יותר במילוי תפקידה וגם להתאים את אופיה לפעילות במדינה דמוקרטית.
מכיוון שהמצב במשטרה חמור כל-כך ומאחר שהמקור לבעיותיה הוא מבני בעיקרו, המסקנה המרכזית המוצגת כאן היא שאת משטרת ישראל יש צורך לפרק ולהרכיב מחדש. זאת בדומה לרפורמות משטרתיות רחבות היקף שבוצעו בעשורים האחרונים במדינות כמו בלגיה, אוסטריה ואוסטרליה. לצד הצעה מקיפה זו מוצגות במסמך גם המלצות מדיניות צנועות יותר – חלקן ניתנות ליישום באופן מיידי – שיוכלו לשפר באופן משמעותי את התפקוד של משטרת ישראל ביום שאחרי בן גביר.