למה תבענו את יאיר נתניהו
בשנה האחרונה מכון מולד נמצא בסכסוך משפטי עם יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה. בעקבות פניות ושאלות שהגיעו אלינו, חשבנו שיהיה נכון להסביר מדוע תבענו את יאיר נתניהו, ומדוע מדובר בעינינו בתיק חשוב.
ב-30 ביולי 2017 פירסמנו בעמוד הפייסבוק "שישים ואחת" פוסט העוסק במעלליו של יאיר נתניהו. הפוסט, שהתבסס על פרסומים בכלי התקשורת, זכה ל-5,600 שיתופים. מדוע אדם פרטי כמו נתניהו צריך להיות מושא לפוסט בדף שעוסק בנושאים פוליטיים? כפי שכתבנו כבר אז, למרות שנתניהו איננו נבחר ציבור, לא נכון לטעון שהוא אזרח פרטי: הוא אינו נוהג כאזרח פרטי כאשר הוא משפיע – על פי פרסומים, באופן תדיר ומשמעותי – על מדיניותו של אביו, ראש הממשלה, והוא אינו נוהג כאזרח פרטי כאשר הוא משתמש – לדעת רבים, בצורה מופקרת ומופרזת – במשאבים ציבוריים. התנהלותו ומעמדו של יאיר נתניהו הופכים אותו למטרה ראויה לביקורת ציבורית.
בתגובתו לפוסט, נתניהו נמנע מלהתייחס לתוכן הדברים. במקום זאת, הוא כתב שמדובר ב"שקרים והשמצות" וטען כי אנחנו נמנים על "חברי הקרן להשמדת ישראל וגרורותיהם". מאוחר יותר חזר נתניהו על ההאשמה כי מכון מולד ממומן על ידי "הקרן להשמדת ישראל".
לנו לא ידוע על קיומו של ארגון בשם "הקרן להשמדת ישראל" ומיותר לציין שאיננו קשורים לארגון שכזה. מיד לאחר שפרסם את תגובתו, ביקשנו מנתניהו שיציין אילו טעויות נפלו בפרסום שלנו אודותיו, והבטחנו לתקן אם אכן יימצאו כאלה. נתניהו לא טרח להשיב. ביקשנו שיתנצל על שקריו וימחק אותם – בקשה שנענתה גם היא בהתעלמות. לפיכך, לא הייתה לנו ברירה אלא להגיש נגדו תביעת דיבה.
חשוב לציין כי הטענה שמולד מקבלת תרומות מארגון בשם "הקרן להשמדת ישראל" אינה יכולה לחסות תחת חופש הבעת הדעה. זוהי טענה שקרית, בעלת נופך עובדתי, שמטרתה להשחיר את פני הארגון ולייצר מצג שווא אודות מקורות המימון שלו, ובעקיפין אודות מטרותיו ופעילויותיו. היות שהשמדת ישראל היא פעילות בלתי חוקית ובלתי לגיטימית, טענתו של נתניהו – אדם בעל השפעה ציבורית רחבה – נועדה להסב נזק למכון מולד תוך שימוש מכוון בטענות שקריות.
אם טענות מסוג זה יכולות לחסות תחת חופש הבעת הדעה, הרי שחופש הביטוי אינו מוגבל, וזכותנו לטעון שמר נתניהו חבר ב"אגודת הפדופילים הבינלאומית", שאביו מקבל תרומות אסורות מדעא"ש, ושאימו זייפה את תעודותיה ומועסקת כפסיכולוגית חינוכית שלא כחוק. ככל הידוע לנו, כל הטענות הללו אינן נכונות ואנו מאמינים שיש למנוע, ככל הניתן, את השתרשותן בזירה הציבורית. מרחב דמוקרטי לא יכול להתקיים ללא הצבת גבולות כלשהם לאמירת שקר, על אחת כמה וכמה בעידן שבו אמצעים טכנולוגיים מאפשרים להפיץ שקרים בקלות ושגורמים בעלי עוצמה, כמר נתניהו, נהנים מגישה כמעט בלתי מוגבלת להון. אנו מאמינים ששקריו של נתניהו עברו את הגבול.
כמובן שיכלנו להתעלם משקריו של נתניהו ולחזור לסדר יומנו. אולם בשנים האחרונות דוברים מרכזיים בימין הישראלי הפכו את השימוש בשקרים לכלי עבודה עיקרי. השימוש התכוף הזה בשקרים זדוניים מעוות את תפיסת המציאות של הציבור הישראלי, מלבה יצרים ומסית כנגד יריבים פוליטיים ומיעוטים, מוביל במישרין לאלימות ומסכן את יסודות המשטר הדמוקרטי. סילוק אמירות שקריות ומזיקות מהמרחב הציבורי הוא מטרתו העיקרית של חוק איסור לשון הרע, לצד פיצוי קורבנותיהם של שקרנים ומלעיזים. אנו מאמינים שבתנאים הללו מוטלת עלינו חובה ציבורית לפעול ככל יכולתנו לעצירת שטף השקרים הזה, בין היתר באמצעות חוק איסור לשון הרע.
הטענה ולפיה תביעת דיבה הן תמיד תביעות השתקה תלושה מהמציאות: תביעות השתקה הן תביעות שבהן גורמים בעלי עוצמה משתמשים בכוחם על מנת למנוע מגורמים חלשים מהם את חופש הביטוי שלהם. התביעה שלנו נגד נתניהו איננה תביעת השתקה משתי סיבות: ראשית, במקרה זה מר נתניהו – בנו של ראש ממשלת ישראל בתשע השנים האחרונות, שנהנה מהונה הניכר וקשריה הענפים של משפחתו – הוא הצד העוצמתי בעוד שמכון מולד הוא קורבן של התקפותיו. שנית, שקריו הבוטים של מר נתניהו אינם ראויים להגנה מתוקף חופש הביטוי.
גם הטענה שמדובר בשיח קיצוני משני הצדדים משוללת יסוד. ישנו מאמץ מצידו של מר נתניהו למקד את הדיון בשאלת הסגנון וכך לייצר סימטריה, ולפיה הוא נעלב מהפרסום שלנו ואנחנו משלו. אלא שלא מדובר בשאלה של נימוסים ולשון נקייה. בחברה חופשית מותר לקלל, לבוז ואפילו להעליב. הבעיה עם פרסומיו של יאיר נתניהו איננה שהם בוטים או מעליבים, אלא שהם שקריים ומכוונים לגרום נזק למולד. בכך פרסומים אלו אינם הבעת דיעה כחלק מהשיח הציבורי, אלא חבלה בעצם האפשרות של שיח כזה.
